כל מה שרצית לדעת על דויטשה אופר ברלין:
דויטשה אופר ברלין (גרמנית: Deutsche Oper Berlin) הוא בית אופרה השוכן בברלין, גרמניה (במה שהיה לפנים מערב ברלין).
זהו משכנה של להקת אופרה ושל להקת הבלט של ברלין.
הבניין, החדש יחסית, נבנה אחרי מלחמת העולם השנייה, אבל תולדותיו מתחילות ב"בית האופרה הגרמנית" ברובע שרלטונבורג (רחוב ביסמרק 34-37), שהוקם בשנת 1911 ונפתח ב-7 בנובמבר 1912 בהפקה של פידליו מאת בטהובן בניצוח איגנץ ואגהלטר.
בשנת 1925 שונה שמו ל"בית האופרה העירונית".
יוזף גבלס, שר התעמולה של אדולף היטלר, החזיר את השם הקודם.
בשנת 1935 עוצב הבית מחדש בידי פאול באומגרטן ומספר המושבים הופחת מ-2300 ל-2098.
הבניין נהרס ב-23 בנובמבר 1943.
לאחר המלחמה השתמשה הלהקה בבניין תיאטרון המערב עד להשלמת הבניין החדש ב-24 בספטמבר 1961.
הפקת הפתיחה הייתה דון ג'ובאני של מוצרט.
הבניין החדש נפתח בשמו הנוכחי.
בשנת 1968 נורה למוות בבית האופרה הסטודנט בנו אוהנזורג, חבר תנועת הסטודנטים הגרמנים שהפגין נגד ביקור השאה האיראני בגרמניה.
באוקטובר 2005 התמנה המנצח האיטלקי רנאטו פאלומבו למנהל מוזיקלי, החל מעונת 2006-2007.
בין המנהלים המוזיקליים והמנצחים הראשיים הקודמים של האופרה היו ברונו ולטר בשנות ה-20, פרנץ פריצ'אי (1948 – 1952), לורין מאזל בשנות ה-60, גרד אלברכט בשנות ה-70 וה-80, חסוס לופז-קובוס, ייז'י קוט וכריסטיאן תילמן בשנות ה-90.
המנהל הכללי בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, קרל אברט, זכור לטובה כמי שבחר הגירה על פני מתן גושפנקה להשקפת העולם הנאצית בנושא המוזיקה והיה שותף לייסוד פסטיבל גליינדבורן לאופרה באנגליה לפני שחזר לכהן כמנהל מוזיקלי אחרי המלחמה.
בספטמבר 2006 ניתכה ביקורת על בית האופרה לאחר שביטל הצגות של האופרה אידומניאו מאת מוצרט בגלל החשש שסצנה ממנה, המציגה את ראשיהם הכרותים של ישו, בודהה ומוחמד, תפגע במוסלמים ופעולות מחאה אלימות יהוו סיכון ביטחוני לבית האופרה.
בין מבקרי ההחלטה נמנים שרים גרמנים וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל.
תגובת המוסלמים הייתה מעורבת – מנהיג המועצה האיסלמית הגרמנית בירך על ההחלטה ואילו מנהיג הקהילה הטורקית בגרמניה אמר, בצאתו נגד ההחלטה: "מדובר כאן באמנות, לא בפוליטיקה.
.
.
אסור להסכים לכך שהאמנות תהיה תלויה בדת – או שנמצא עצמנו שוב בימי הביניים.
"
נלקח מויקיפדיה