כל מה שרצית לדעת על דוקטרינת הלשטיין:
דוקטרינת הלשטיין (בגרמנית: Hallstein-Doktrin) הייתה עיקרון מרכזי במדיניות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (גרמניה המערבית) בין השנים 1949 – 1967.
הדוקטרינה פותחה על ידי הקאנצלר הראשון של גרמניה המערבית – קונרד אדנאואר והיא נקראת על שם מזכירו האישי, ולטר הלשטיין.
על פי הדוקטרינה, גרמניה המערבית לא תכונן קשרים דיפלומטיים עם מדינות אשר יכירו בגרמניה המזרחית הקומוניסטית (מלבד ברית המועצות).
באמצעות גישה זאת, קיוותה גרמניה המערבית לבודד את גרמניה המזרחית ולמוטט אותה בסופו של דבר.
דוקטרינה זו גרמה לכך שלגרמניה המערבית לא היו קשרים דיפלומטיים עם מדינות מזרח אירופה עד לסוף שנות ה-60.
הדוקטרינה נשמרה עד לשנת 1967.
עם היבחרו של וילי ברנדט לשר החוץ הגרמני במסגרת הקואליציה הגדולה בין הנוצרים דמוקרטים למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, החלה דוקטרינת הלשטיין להישחק.
ברנדט החל בפיתוח מדיניות האוסטפוליטיק, שמשמעותה הפשרה ביחסי גרמניה המערבית ומזרח אירופה.
ב-1967 כוננו רומניה וגרמניה המערבית יחסים דיפלומטיים ובהמשך כוננו יחסים גם עם יוגוסלביה, למרות הכרתן של שתי מדינות אלו בגרמניה המזרחית.
שבירה מוחלטת של הדוקטרינה נעשתה בדצמבר 1972, אז חתמו שתי הגרמניות על הסכם הכרה הדדית.
ערך זה הוא קצרמר בנושא גרמניה.
אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לדוקטרינת הלשטיין:
•קצרמר גרמניה
•יחסי גרמניה המזרחית-גרמניה המערבית
•יחסי החוץ של גרמניה