כל מה שרצית לדעת על דורסי לילה בתרבות:
בעלי חיים אלו נפוצים בכל יבשות העולם מלבד אנטארקטיקה, ומתקיימים במספר רב של בתי גידול: משדות ויערות, דרך הרים ועמקים, ועד מדבריות קרח וחול.
מאפיינים אלו, בנוסף ליכולתם לדור לצד האדם, הובילו ליצירת מערכות יחסים רבות בינם לבין התרבויות המקומיות.
גודל גופם מגוון למדי, ונע בין גודל אגרוף אצל הינשופים הננסיים ועד ומיני האוח הענקיים.
עופו אלו ניכרים בראשם ועיניהם הגדולות, ובמאפיין כמעט ייחודי הנקרא פרצוף-שמע.
באמצעות אלו, דורסי הלילה משתמשים בשתי התכונות המוכרות ביותר שלהם: ראייה ושמיעה מחודדים ביותר.
כפי שניתן להבין משמם, אלו עופות טורפים הפעילים בשעות הליל והדמדומים, זאת בשונה לדורסי היום.
הם נוהגים לעמוד במקום גבוה, כגון עמוד גדר או ענף עץ, ולהאזין ממנו לרחשי הטרף.
כשהם מתבייתים על טרף, לפעמים כזה הנסתר מעיניהם, הם מעופפים אליו ללא השמעת קול, ומסתערים עליו בטפריהם ומקורם החדים.
תפריטם מורכב לרוב ממספר מינים מועדפים אחדים, וכולל בדרך כלל חסרי חוליות (בעיקר אצל המינים הקטנים), מכרסמים ודגים.
המינים הגדולים ביותר מסוגלים לצוד בהתאם טרף גדול יותר, כגון שועלים וארנבאים.
מכיוון שהם יצורי לילה, חוש השמיעה הוא האמצעי העיקרי עליו הם מסתמכים לתקשורת.
קריאותיהם ייחודיות, ושונות מאד מציוציהן הנעימים לאוזן של רבות מציפורי השיר.
הקריאה המוכרת שלהם היא המייה הנשמעת כ"הו-הו", אולם מגוון הצלילים שלהם רחב למדי וכולל שריקות וציוצים, צווחות וצריחות, גרגורים, נהימות, נשיפות וחרחורים.
כחלק מהחיזור, הזכר בוחר לעצמו אתר קינון ומנסה למשוך את תשומת לבו של נקבה מזדמנת.
בדרך כלל הם מונוגמיים במשך עונת הרבייה, (כלומר בני הזוג מזדווגים אך ורק אחד עם השני), ויש מינים שאף שומרים אמונים לאורך כל חייהם.
הם אינם מתאמצים בבניית קנם, ועושים להם משכן בחלל מזדמן או בקנים נטושים של עופות אחרים.
הביצים מוטלות במרווחי זמן של ימים אחדים, והנקבה דוגרת על כל אחת מהן במשך כ-30 יום.
הזכר אחראי על אספקת המזון, ולעיתים יוצא לשחר לטרף כעשר פעמים ביום.
חודשים מעטים לאחר בקיעתם, הגוזלים מסוגלים לצאת מהקן ולטפס על עצי הסביבה, אך נשארים זמן מה בקרבת הוריהם עד שהם בשלים לצאת לחיים עצמאיים.
אף על פי שהם מרכיבים את אחת מקבוצות בעלי החיים המועילות ביותר לאדם, שכן הם מווסתים את אוכלוסיות המכרסמים הפוגעות ביבול, מינים רבים נותנים תחת סכנת הכחדה.
גורמי הסיכון העיקריים הם הרס בתי גידול, הנובע בין היתר מכריתת יערות בהם חיים מרבית המינים, ושימוש בחומרי הדברה, אותם סופגים המכרסמים המהווים חלק נכבד מתפריטם של מינים רבים.
רקע תרבותימציורי המערות של האדם הקדמון ועד ציוריו של ואך גוך, דורסי הלילה תפסו חלק לא קטן בקשר בין האדם והעופות.
הם היוו מקור לאמונות רבות, שונות ומנוגדות ככל שיהיו, והיו המושא לאגדות עם נבדלות לא פחות.
תרבויות היו בעלי יראת כבוד אליהם והעריצו אותם, בזו וזלזלו בהם, החשיבו אותם לחכמים וטיפשים, הקנו להם מעלות רפואיות, קישרו אותם אל מזג האוויר ואף אל מעגל החיים של הלידה והמוות, וראו בהם אמצעי למעשי כשפים או כקסם עצמו.
דמויותיהם תוארו על מטבעות, ספלים ופסלים, הם היוו נושאים לשירה וספרות, והופיעו בציורים רבים ואף כעצמים בקברי מומיות.
תרבויות אחדות ראו בהם אותות טובים, ואחרים ראו בהם אף יצורים הנערצים על ידי אליליהם, משורריהם וסופריהם, מלומדיהם וזקני עמם.
תכונה נפוצה במיוחד המיוחסת לדורסי הלילה היא החוכמה, שקושרה אליהם על ידי תרבויות רבות.
בניגוד לתכונה טובה זו, ולעיתים אף במקביל לה, בפולקלורים אחרים נתפשו דורסי הלילה כאות המבשר על רעות באות וקרבות, או כיצורים האוהבים להוליך שולל, לתעתע ולהפעיל אשליות.
למשל, אמונות טפלות רווחות בכל רחבי העולם הן תפקידם של דורסי הלילה כשליחי המוות, המבשרים על מותו המתעתד של אדם, כנשמתו צמאת הנקמה של לוחם שנהרג, וכמכשפה מכונפת החוזה עתידות או חוטפת ילדים.
משוער כי אלו היו אחת מקבוצות העופות הראשונות שלכדו את תשומת לבם של בני האדם הקדומים, והפנו אותה ליצירת אמונות טפלות, מיתולוגיות וכו'.
הסיבה לכך היא ככל הנראה השילוב של אורח חייהם הלילי, תעופתם השקטה, עיניהם הגדולות, ראשם המסתובב כמו לא היה מחובר כלל לגוף, וקריאותיהם המשונות והמסתוריות באמצע הלילה, שלא דומות כלל לקולותיהן הנעימים של הציפורים.
כדוגמה לאמונות היכולות להתעורר מהיתקלות עם דורסי לילה, אפשר לבחון את המקרה התנשמת הלבנה.
סיבה אפשרית לסיפורי רוחות ושדים הרודפים מבנים ישנים יכולה להיות הימצאות של תנשמת לבנה המקננת במבנה, שכן אם אדם נכנס אליו ומפחידה בטעות, היצור הלבן המתעופף במהירות נראה מעין רוח רפאים מרתיעה.
בנוסף, בתנאי תאורה ובזוויות מסוימות נוצותיה זוהרות ובוהקות, כמין מראה המחזירה אור, מה שיכול להיות המקור לאגדות עם רבות מתרבויות שונות המספרות על אורות רפאים מרחפים, כגון האגדות על will-o'-the-wisp ו-jack-o'-lantern מאירופה.
מאפיין נוסף של תנשמת זו הוביל קרוב לוודאי לאגדת עם נוספת, והיא הישות הנקראת באנשי במיתולוגיה האירית.
על פי האגדה, הבאנשי מתחילה לצרוח ולילל בקול מזעזע המעביר צמרמורת בשומע אותו, כאות למותו הקרב של אדם.
הסבר אפשרי הוא שצווחתה של התנשמת – הנשמעת לרבים כקול לא טבעי וגורמת חלחלה לחלק מהאנשים השומעים אותו בפעם הראשונה – יצר במוחם של אנשים שהתהלכו בלילה סיפורי אימה שונים.