כל מה שרצית לדעת על דידו ואניאס:
דידו ואניאס היא אופרה של הנרי פרסל, המלחין האנגלי מתקופת הבארוק, על פי לברית מאת נחום טייט.
האופרה בוצעה לראשונה באביב 1689 ועל כן מספרה הקטלוגי הוא Z.
626.
יש בה שלוש מערכות והיא נמשכת כשעה.
הנרי פרסלהאופרה מבוססת על סיפור מתוך הספר הרביעי של אנאידה מאת המשורר ורגיליוס, על מלכת קרתגו האגדית דידו והנסיך הטרויאני אניאס, שהגיע לקרתגו כניצול, כשספינתו טובעת לחופי קרתגו.
אניאס ודידו מתאהבים.
הכול חוזים גורל מאושר הן לקרתגו והן לטרויה, אלא שכוחות הרוע מתערבים ומטעים את אניאס להאמין שצו גורל מחייב אותו לעזוב את קרתגו תוך זמן קצר כדי לייסד את רומא.
למען אהבתם הוא מוכן להפר את הצו ולהישאר עם דידו, אך היא חוששת מזעם האלים ואינה מוכנה לכך.
היא משלחת אותו מעל פניה, וכיוון שאינה יכולה לחיות בלעדיו, מייחלת למוות.
יצירה זו בעייתית במידת מה, כיוון ששום פרטיטורה בכתב ידו של פרסל אינה בנמצא, והמקור היחיד מן המאה ה-17 היא הלברית, אולי מן הביצוע המקורי.
הקושי הוא בכך ששום מקורות מאוחרים יותר אינם נאמנים לחלוקת המערכות של הלברית, והמוזיקה לפרולוג אבדה.
חלק מן הבעיה נובע מן הנוהג שהיה מקובל באותן שנים לנצל אמצעי בידור מעין אלה להוספת תבלין ליצירה אחרת, כגון מחזה, על ידי פירוק היצירה המקורית ועשיית שימוש רק בחלקים ממנה, במקום להציג את כולה כיצירה מלאה.
"דידו ואניאס" היא יצירה מונומנטלית באופרה הבארוקית, הזכורה כאחת היצירות האופראיות הראשונות במעלה של פרסל (ואולי של אנגליה).
אפשר לראות בה את האופרה האמתית היחידה של פרסל, בהשוואה לשאר יצירותיו המוזיקליות הדרמטיות, כמו "המלך ארתור" ו"מלכת הפיות", נוסף להיותה האופרה הראשונה בשפה האנגלית.
יש בה הרבה מ"ונוס ואדוניס" של ג'ון בלואו, במבנה וברושם הכללי.