כל מה שרצית לדעת על דיכאון קליני:
דיכאון קליני או דיכאון מז'ורי (באנגלית: Major Depressive Disorder, מוכר בראשי תיבות: MDD; נקרא לפעמים גם הפרעה חד-קוטבית) הוא הפרעה נפשית המאופיינת בדפוס נרחב ומתמשך של מצב רוח ירוד שאליו מתלווים הערכה עצמית נמוכה ואובדן עניין והנאה מפעילויות הנחשבות בדרך כלל מהנות.
אוסף תסמינים זה (תסמונת) קיבל את שמו המקצועי, תואר וסווג כהפרעת מצב רוח בתוספת של 1980 לספר האבחנות של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה (ה-DSM).
המונח "דיכאון" משמש לעתים קרובות לציון תסמונת רפואית זו, אבל יכול להתייחס גם להפרעות מצב רוח אחרות שמעורבת בהם תחושת דכדוך, אפיזודות של מצב רוח ירוד שמופיעות כחלק מהפרעה אחרת (כמו בהפרעה דו-קוטבית), תקופת דכדוך שאינה נחשבת כקלינית, ובלשון היום יום לרגעים של ירידה במצב רוח המהווים חלק משגרת החיים הנורמלית אצל רוב האנשים.
דיכאון קליני הוא מצב משתק רגשית המשפיע לרעה על מגוון תחומים בחיי האדם כגון משפחה, עבודה ולימודים, הרגלי אכילה ושינה, ובריאות כללית.
ממחקרים על אוכלוסיית ארצות הברית עולה כי כ-3.
4% מהלוקים בדיכאון קליני מתאבדים, ועד 60% מהמתאבדים סבלו מדיכאון קליני או הפרעת מצב רוח אחרת.
אבחון דיכאון קליני מתבסס על חווית המטופל לפי דיווחו העצמי, התנהגותו לפי דיווח קרובי משפחה או חברים, ובדיקת מצב פסיכיאטרי.
אין בדיקת מעבדה לדיכאון קליני, עם זאת רופאים נוהגים לערוך בדיקות כדי לשלול מצבים פיזיים שעלולים לגרום לתסמינים דומים.
הזמן השכיח ביותר להופעה ראשונית של תסמיני דיכאון קליני הוא בגיל 20-30, ברוב המקרים יש מופע נוסף בגיל מבוגר יותר.
הטיפול הרגיל כולל טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון, ובמקרים רבים גם פסיכותרפיה.
יעילות ההשפעה של טיפול תרופתי לבד נמצאה מובהקת רק במקרים של דיכאון חמור.
אשפוז עלול להיות נצרך כשמעורבת הזנחה עצמית או סיכון משמעותי לפגיעה עצמית או בזולת.
לעתים נדירות מטפלים בנזעי חשמל.
מהלך ההפרעה מתאפיין בתקופות דיכאוניות הנקראות מופעים (אפיזודות), ומשתנה ממקרים של מופע בודד הנמשך שבועות ספורים למקרים של הפרעה הנוכחת כל החיים עם מופעי דיכאון חוזרים ונשנים.
לאנשים מדוכאים תוחלת חיים קצרה מהממוצע, בין השאר עקב אובדנות ורגישות גבוהה יותר למחלות מסוימות כגון מחלות לב.
לא ידוע בוודאות אם תרופות משפיעות על הסיכון לבצע התאבדות.
הסובלים מדיכאון עלולים להיות מתוייגים חברתית בין השאר בעקבות נטילת התרופות.
הבנת הדיכאון והגורמים לו התקדמה רבות במשך השנים, עם זאת עדיין אין ההבנה שלמה והיבטים מסוימים של הדיכאון מהווים נושא לדיון ומחקר.
בין השאר הוצעו הסברים מתחום הפסיכולוגיה, פסיכו-סוציולוגיה, תורשה, אבולוציה וביולוגיה.
צריכת סמים ואלכוהול עלולה לגרום או להחריף תסמיני דיכאון בטווח הארוך.
טיפולים פסיכולוגיים לדיכאון מתבססים על תאוריות של האישיות, תקשורת בין-אישית ולמידה.
תאוריות ביולוגיות מתמקדות בעיקר בקשר בין דיכאון למוליכים העצביים סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין, כימיקלים הקיימים באופן טבעי במוח ומסייעים לתקשורת בין תאי העצב.