כל מה שרצית לדעת על דילוגי אותיות בתורה:
דילוגי אותיות בתורה היא טכניקה לגילוי מילים או משפטים בעלי משמעות בחמשה חומשי תורה (או בתנ"ך בכללותו ואף בתרגומיו) באמצעות דילוגים קבועים בין האותיות.
כדי לעשות זאת יש לבחור נקודת התחלה ומספר קבוע כלשהו עבור מספר האותיות שיש לדלג בכל פעם.
לעתים נעשה שימוש ביותר ממספר אחד כדי לקבל מילים שונות המוצפנות בקטע טקסט מסוים.
דוגמה לכך ניתן לראות בתמונה שבה המילים Bible ו-Code התקבלו בשני מפתחות דילוג שונים.
השיטה מוכרת גם בשם הצופן התנכ"י, בעקבות ספר פופולרי בשם זה מאת מייקל דרוזנין, המציג את השיטה.
רעיון הצופן התנ"כי משמש לעתים ארגוני חזרה בתשובה, כדי לאשש את הטענה כי התנ"ך נכתב בהשראה אלוהית (אם כי דרוזנין ייחס את ההצפנה לחוצנים בעלי יכולת טכנולוגית מתקדמת).
גם מיסיונרים נוצרים עוסקים במציאת מסרים מוצפנים הקשורים בישו.
בעוד שניתן למצוא בכל טקסט, ואף טקסט אקראי, דילוגים בעלי משמעות, פרסמו בשנת 1994 שלושה ישראלים – ד"ר דורון ויצטום, פרופ' איליה ריפס ויואב רוזנברג – מאמר בשם Equidistant Letter Sequences in the Book of Genesis בכתב-העת Statistical Science הטוען כי החריגות הסטטיסטית של הממצאים בספר בראשית היא מעבר לגדר הסביר.
המסקנה הנסתרת המתבקשת מהמחקר הייתה כי יש להסיק שהמידע הוצפן במכוון בטקסט המקראי על ידי כותביו כדי לגלות את העתיד לבוא או כדי ללמד או להורות על נושאים שונים, והם מייחסים משקל רב למסרים המתגלים במקרא בגרסתו העברית הנוכחית.
קבוצה של מתמטיקאים אחרים פרסמה מאמר שבו נעשה ניסוי מקביל שהראה תוצאות דומות עבור טקסטים אחרים ("מלחמה ושלום"), וטענה כי הטכניקה מופרכת.
ועדה של מתמטיקאים שהוקמה במסגרת המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית, בהשתתפותם של ישראל אומן והלל פורסטנברג, בחנה את הטענה שניתן להוכיח חד-משמעית את קיומו של מידע סמוי במקרא.
הוועדה ערכה ניסויים שנועדו לבחון טענה זו וקבעה כי לא מצאה אישוש לכך שיש חריגה סטטיסטית במקרא ביחס לטקסטים אחרים ובכך שללה את ההיפותזה עליה בוססה הטכניקה.