כל מה שרצית לדעת על דלק מאובנים:
דלק מאובנים או דלק מאובן (בלועזית דלק פוסילי, מלטינית: Fossilis, "נכרה מהאדמה") הוא דלק הנוצר מהתאבנות של אורגניזמים בסביבה מחוסרת חמצן (אנאוקסית).
גילם של האורגניזמים ושל דלק המאובנים שנוצר מהם הוא בדרך-כלל מיליוני שנים, ולעתים אף מעל 650 מיליון שנה.
דלקי המאובנים שנוצרים הם פחם, נפט וגז טבעי – שמכילים כולם כמות גדולה של פחמן.
תהליך ההיווצרות כולל קבורה של החומר האורגני, שקיעה ודחיסה אל מתחת לפני האדמה ו"בישול" (בטמפרטורה ולחצים ספציפיים) לאורך זמן.
תהליך זה יוצר סוגים שונים של דלק מאובנים.
תנאי הסביבה שהופעלו על החומר הם הקובעים איזה סוג של דלק מאובנים יווצר: פחם, נפט או גז טבעי.
התאוריה המקובלת כיום על מקורם הביולוגי (מאובניהם של צמחים ובעלי-חיים) של דלקי המאובנים, הוצעה לראשונה על ידי גאורגיוס אגריקולה ב-1556 ופותחה לאחר מכן על ידי מיכאיל לומונוסוב במאה ה-18.
אנרגיה פוסילית ודלקים פוסיליים הם כינויים לנפט, לפחם ולגז, שנוצרו מכבר השנים משרידים של צמחים שנרקבו וממאובנים של בעלי חיים ימיים (חומרים אורגניים).
הדלקים המאובנים בעלי חשיבות רבה כיוון שלאחר שריפתם הם מתחמצנים לפחמן דו-חמצני ומים, ועצם יכולתם להפיק כמויות משמעותיות של אנרגיה ליחידת משקל (בעבר תתי-חומרים כאלה שימשו לצורכי חניטה ואיטום).