כל מה שרצית לדעת על האודה לשמחה:
האודה "אל השמחה" (בגרמנית: An die Freude), המוכרת בדרך כלל בשם האודה לשמחה, היא אחד משיריו המפורסמים ביותר של המשורר פרידריך שילר, וכן שמו של העיבוד לאודה המופיע בפרק הרביעי והאחרון של הסימפוניה התשיעית מאת לודוויג ואן בטהובן.
פרק זה בסימפוניה התשיעית של בטהובן משמש מאז 1985 בתור ההמנון הרשמי של האיחוד האירופי, אך בגלל המספר הגבוה של השפות באיחוד, ההמנון הוא מוזיקלי בלבד ללא מילים.
האודה מדגישה, בפאתוס רב, את האידיאל של חברת בני אדם שוויונית שבה שוררות שמחה ואחווה.
שילר היה מקורב לבונה החופשי כריסטיאן גוטפריד קרנר, אשר פרסם את מהדורת כל כתביו לאחר מותו, במהלך השנים 1812 עד 1816.
לפי בקשתו כתב שילר בשנת 1785 בכפר גוהליס שבקרבת לייפציג את האודה "לשמחה" והקדישה ללשכת הבונים החופשיים "שלוש החרבות" שבדרזדן.
כבר מיד לאחר פרסומה זכתה האודה לפופולריות רבה, והרבו לצטט ממנה.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להאודה לשמחה:
•שירים בגרמנית
•שירים במוזיקה קלאסית
•יצירות על פי שירי משוררים
•האיחוד האירופי: סמלים
•המנונים
•בטהובן