כל מה שרצית לדעת על
האחים לומייר :
האחים לוּמְיֵיר (בצרפתית: Lumière ), לואי ז'אן (5 באוקטובר 1864 – 6 ביוני 1948) ואוגוסט מארי לואי ניקולא (19 באוקטובר 1862 – 10 באפריל 1954) היו מאבות הראינוע ומממציאי המצלמה, סרט הצילום והמקרן המשמשים בצילום קולנוע.
כמו כן נמנו עם הבמאים הראשונים של סרטי ראינוע.
האחים לומייר נולדו ליד העיירה בזנסון שבצרפת אך גדלו בעיר ליון.
אביהם ניהל חנות לצילום ושני האחים עבדו בחנותו.
לואי היה הכימאי ואוגוסט המנהל.
בשנת 1892 החלו האחים לומייר להתעניין בראינוע.
באותו הזמן הפעיל תומאס אלווה אדיסון בפריז את ה"קינטוסקופ" – מעין חריץ הצצה אל תא שבו הוקרנו סרטים באורך של דקות ספורות.
לואי לומייר הצליח לפענח את סוד פעולת המכשיר והחל מיד לחשוב על שיפורים למכשיר.
ב-13 בפברואר 1895 רשמו האחים לומייר פטנט על מצלמה "סינמטוגרפית", ששימשה גם כמקרן וכמכונה להדפסת עותקים נוספים מן הסרטים שצולמו.
משקל המכונה היה כחמישה קילוגרם.
אחד החידושים העיקריים היה השימוש בנקבים קטנים משני צידי סרט הצילום על מנת לאפשר תנועה רציפה של הסרט.
בתחילה השתמשו האחים בסרט מנייר, אך לאחר זמן מה עברו לצלולואיד.
ב-19 במרץ 1895 צילמו האחים באמצעות הסינמטוגרף את סרט הראינוע הראשון – La sortie des usines Lumière ("היציאה ממפעלי לומייר"), המציג תמונה של פועלים היוצאים מן המפעל שהיה בבעלות האחים.
יש הרואים בסרט זה את אבי הסרט התיעודי.
ב-22 במרץ 1895 הציגו חינם, בבית קפה בפריז, את סרט הראינוע הראשון שהוצג לקהל: "סעודת התינוקת" (Repas de bébé).
הסרט הציג את כוכבת הקולנוע הראשונה בעולם – בתו התינוקת של אוגוסט לומייר.
לאחר מכן הציגו סרטים במקומות נוספים, כמו כינוס מקצועי של צלמים, בו צילמו את הצלמים הנכנסים לכינוס ולאחר מכן הקרינו להם את הסרט במהלך הכינוס, וזכו לתשואות.
ב-28 בדצמבר 1895 החליטו האחים לומייר להקרין את סרטיהם באופן מסחרי.
הם שכרו את אולם "גראנד קפה" בשדרת הקפוצינים בפריז, והציגו תוכנית שהורכבה משלושה סרטים באורך של דקה – "היציאה ממפעלי לומייר", "סעודת התינוקת", ו"הרכבת מגיעה לתחנה".
הסרט "הרכבת מגיעה לתחנה" גרם להתרגשות רבה בקרב צופיו, שכן רבים בקהל, אשר לא היו מורגלים בפלא החדש, חששו באופן אינסטינקטיבי כי הרכבת תצא מן המסך ותדרוס אותם.
בשנת 1896 יצאו האחים לסיבוב הופעות בבומביי (כיום מומבאי), לונדון וניו יורק.
בכל מקום אליו הגיעו, הלהיבו את ההמונים והביאו לדרישה ליצירת סרטים.
לאחר מכן ניסו האחים ליצור קומדיה.
הסרט "L'Arroseur Arrosé" ("המתיז הותז") הוא קומדיה קצרה ביותר המראה נער המכופף צינור בגן, וכאשר הגנן מציץ לראות מה קרה לצינור, משחרר הנער את הצינור המתיז בפני הגנן.
האחים היו הראשונים ששלחו צלם, אדם בשם אלכסנדר פרומיו, אל טורקיה, מצרים וארץ ישראל.
הסרטים הראשונים שצולמו בארץ, בסוף המאה ה-19, צולמו על ידי צלם זה.
פרומיו, שפעל בשירותם של האחים לומייר, היה הראשון שחיבר מצלמה אל עצם נע, כאשר הרכיב מצלמה על גונדולה בונציה.
עם כל זאת, האחים לא השכילו לפתח את הרעיון של יצירת סרטים עלילתיים, ורוב סרטיהם הראו תמונות שצולמו במקום ההתרחשות ולא תמונות מבוימות, כמו סצינות נוף, תמונות מן הרחוב, גלי הים המתנפצים אל החוף וכיוצא בזה, כאשר המצלמה מוצבת לרוב במקום אחד ואינה נעה.
התוצאה לא הייתה מעניינת, לאחר שפג החידוש הראשוני.
בשנת 1896 החליטו האחים כי הראינוע הוא אמנות ללא כל ערך מסחרי.
הם מכרו את הזכויות על הסינמטוגרף לצעיר בשם ז'ורז' מלייס, ששימש זמן מה כמפיץ סרטיהם, ולאחר מכן החל בקריירה משגשגת כבמאי הסרטים הראשון.
מלייס סטה מן הדרך שהתוו האחים לומייר.
הקולנוע של מלייס התבסס על בימוי של סצינות, על תנועת מצלמה ופעלולים, בניגוד לסרטיהם הסטטיים של האחים לומייר.
ניתן לומר כי האחים לומייר פיתחו את הבסיס הטכנולוגי ליצירת הסרטים, אך רק מלייס היה זה שפיתח את הבסיס הרעיוני.
האחים הפנו את תשומת לבם לצילום.
בשנת 1903 רשמו פטנט על צילום צבעוני שנקרא "אוטוכרום לומייר" והופץ באופן מסחרי בשנת 1907.
בשנים אלו היה מפעלם בין גדולי יצרני חומרי הצילום באירופה.
לאחר מכן נרכש המפעל על ידי חברת אילפורד.
בין ההמצאות שהמציאו האחים היה גם מגביר קול וחומר לריפוי כוויות.
שני האחים הונצחו, בנפרד, בשדרת הכוכבים של הוליווד.