כל מה שרצית לדעת על האימאם שאמיל:
האימאם שאמיל (1797 – 1871) היה פוליטיקאי, מורד, ומנהיג דתי אווארי של המוסלמים בצפון קווקז, הנהיג את ההתקוממות המחתרתית האנטי-רוסית במלחמת הקווקז, והאימאם השלישי של דאגסטן וצ'צ'ניה בין השנים 1834-1859.
האימאם שאמיל נולד ב-1797 בכפר קטן בחבל דאגסטן.
משפחתו השתייכה לאליטה המקומית ושאמיל זכה לחינוך מקיף ובין השאר למד ערבית, אסלאם, תרבות ערבית, ולוגיקה.
שאמיל הצטרף לזרם הסופי הנקשבנדי באסלאם, וקנה לו מעמד בחברה המוסלמית בקווקז.
ב-1828 הוא ביצע לראשונה את החאג', העלייה לרגל למכה, שם פגש את עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, מנהיג אלג'ירי שהיה אחד ממנהיגי ההתקוממות נגד השלטון הצרפתי באלג'יריה, ממנו למד טכניקות לחימת גרילה וטקטיקות לחימה מחתרתית.
שאמיל נולד בזמן שהאימפריה הרוסית הרחיבה את שטחיה אל תוך שטחיהם של האימפריה העות'מאנית ופרס (ראו מלחמת רוסיה-טורקיה ומלחמת רוסיה-פרס).
בתמיכת השאה הפרסי, שבטים קווקזים רבים מרדו כנגד הכיבוש הרוסי וביצעו פעולות גרילה הידועות גם כמלחמת קווקז.
מנהיגי המרד הקודמים, לפני שאמיל, היו שייח' מנסור וגאזי מולא.
שאמיל היה ידיד ילדות של מולא, ונעשה לתלמיד שלו.
ב-1834 גאזי מולא מת בקרב על גמירי, ושאמיל מילא את תפקידו כמנהיג ההתנגדות הקווקזית.
שאמיל היה מנהיג אקטיבי ותוקפני הרבה יותר ממולא, והוא עשה שימוש יעיל בגרילה וטקטיקות מתוחכמות.
המרי תחת הנהגתו המשיך עד לדיכויו ב-1859.
ב-25 באוגוסט 1859 שאמיל ומשפחתו נכנעו לכוחות הרוסיים ונכלאו בכפר קטן בדאגסטן.
אחרי שנלכד, שאמיל נשלח למוסקבה לפגישה עם הצאר, ועונשו היה הגליה לקלוגה, עיר קטנה במרכז רוסיה, קרוב למוסקבה.
ב-1869 ניתנה לו הרשות לסיים את חייו בעיר הקדושה מכה, והוא נסע אליה דרך איסטנבול.
הוא מת במדינה ב-1871 בעת ביקור בעיר, והובא לקבורה בג'אנט אל באקי, בית קברות מפורסם במדינה, שם קבורים אנשים חשובים רבים מהעולם הערבי-מוסלמי.
שני ילדיו לא הלכו בדרכו, ונעשו קצינים בצבא רוסיה.
שאמיל עודנו מוערץ על ידי אנשים רבים בקווקז בשל התנגדותו לרוסיה, והיווה מודל לחיקוי לאנשים רבים הראו את עצמם כממשיכי דרכו.
הטרוריסט הצ'צ'ני שאמיל באסייב נקרא על שמו.
בחסידות חב"ד קיים ניגון אשר על פי המסורת חובר על ידי שאמיל בהיותו בגלות.
החסידים ממשילים את געגועי שאמיל למולדתו לגעגועיה של הנשמה לכור מחצבתה.