כל מה שרצית לדעת על האימפריה הבריטית:
האימפריה הבריטית (באנגלית: British Empire) הוא השם שניתן לבריטניה ולמושבות, לדומיניונים, למדינות החסות, למנדטים, ולשטחים השונים שהיו תחת שליטתה וניהולה של בריטניה לאורך ההיסטוריה.
תשתיתה של האימפריה התבססה על המושבות ועמדות המסחר שיצרה אנגליה בשלהי המאה ה-16, ותחילת המאה ה-17.
בשיאה, הייתה האימפריה לגדולה ביותר בהיסטוריה, ולמשך יותר ממאה הייתה הכוח הגלובלי הדומיננטי.
ב-1922 החזיקה האימפריה תחת חסותה כ-458 מיליון נפש לערך, שהיוו כחמישית מאוכלוסיית העולם, ונפרשה על כ-33 מיליון קילומטר רבוע – כרבע משטחו היבשתי של כדור הארץ.
כתוצאה מכך, המורשת הפוליטית, הלשונית והתרבותית שלה נפוצה ברחבי העולם.
בשיא כוחה, רבות נאמר עליה שהיא "האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם" מפני ששליטתה ברחבי העולם הבטיחה שבכל עת תזרח השמש לפחות על חלק משטחיה.
במהלך עידן התגליות במאות ה-15 וה-16, ספרד ופורטוגל היו החלוצות האירופיות של החקר הגלובאלי ושל תהליך הקמת אימפריה גלובאלית.
לנוכח העושר הגדול שהעניקו אימפריות אלו לספרד ולפורטוגל, החלו אנגליה, צרפת והולנד לערער את ההגמוניה של ספרד ופורטוגל בשטחים אלו.
הן החלו להקים מושבות ורשתות סחר משלהן באסיה ובאמריקה, בעוד הן נאבקות זו בזו ובספרד ובפורטוגל, שהחלו את דעיכתן האיטית ככוחות אימפריאליים במהלך המאה ה-17.
סדרת מלחמות עם הולנד וצרפת הותירו את אנגליה (ולאחר חוקי האיחוד של 1707, בריטניה) ככוח הקולוניאלי הדומיננטי בצפון אמריקה ובהודו.
אבדן שלוש עשרה המושבות לאחר מלחמת העצמאות של ארצות הברית הייתה מפלה זמנית לבריטניה, שאיבדה את הקולוניה המאוכלסת והחזקה ביותר שלה.
תשומת הלב הבריטית כוונה במהרה לעבר אפריקה ואסיה, שם הוקמה אימפריה חדשה.
בעקבות תבוסתה של צרפת הנפוליאונית ב-1815, נהנתה בריטניה ממאה של דומיננטיות לא מעורערת, הודות לכלכלה המתפתחת ולצי המלכותי שלה.
במהלך המאה ה-19, בריטניה גיבשה והרחיבה של שטחיה באסיה, אפריקה, הודו והאוקיינוס השקט, והעניקה רמה גבוהה של אוטונומיה לקולוניות המתיישבים הלבנים שלה, שנודעו כדומיניונים.
עלייתן של גרמניה ושל ארצות הברית בשלהי המאה ה-19, שיבשה את העליונות הכלכלית של בריטניה.
המתח הכלכלי והצבאי המתמשך בין בריטניה וגרמניה היה אחד מהנסיבות העיקריות לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
המאבק, במהלכו נשענה בריטניה על האימפריה שלה, דרש ממנה מאמץ כלכלי גדול, ועל אף שהאימפריה הגיעה לשיא גודלה מיד לאחר המלחמה, היא כבר לא הייתה כוח תעשייתי וצבאי שאין דומה לו.
על אף שבריטניה והאימפריה שלה סיימו כמנצחות גם במלחמת העולם השנייה, חלק ממושבותיה באסיה נכבשו על ידי יפן, דבר שתרם לדעיכתה המואצת של האימפריה.
לאחר שנתיים מתום המלחמה, העניקה בריטניה עצמאות למושבה המאוכלסת ביותר ויקרת הערך שלה, הודו.
במהלך שארית המאה ה-20, רוב הטריטוריות של בריטניה הפכו עצמאיות כחלק מהדה-קולוניזציה העולמית.
סופה הייתה עם השבתה של הונג-קונג לרפובליקה העממית של סין ב-1997.
לאחר קבלת העצמאות, הצטרפו רבות מהמושבות לשעבר של האימפריה לחבר העמים הבריטי, ארגון חופשי למדינות עצמאיות.
חלקן אף הכריזו על המלוכה הבריטית, כיום אליזבת השנייה, כראש המדינה שלהן ולכן נמנות עם ממלכות חבר העמים הבריטי.
כ-14 טריטוריות נותרו תחת השלטון הבריטי, הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים.