כל מה שרצית לדעת על האימפריה הספרדית:
האימפריה הספרדית (בספרדית: Imperio Español) היא כינוי לספרד ולמושבותיה מסוף המאה ה-15 ועד לאמצע המאה ה-20.
שורשיה של האימפריה הספרדית נטועים בעידן התגליות אשר החל במאה ה-15.
ספרד, יחד עם פורטוגל, היו לחלוצות הקולוניאליזם האירופאי, אשר ניצחו על שלביה הראשונים של הקמת המערכת הקולוניאלית בעולם החדש.
"תור הזהב" של האימפריה היה בתקופת שלטונם של מלכי בית הבסבורג, עת הפכה ספרד לכוח הגלובאלי הדומיננטי באירופה.
בתום מלחמת הירושה הקסטיליאנית התאחדה ספרד לישות פוליטית אחת באוניה פרסונלית, וזאת בעקבות נישואיהם של מלכת קסטיליה ומלך אראגון.
בשנת 1492 השלימו שליטי ספרד את הרקונקיסטה עם כיבושה של ממלכת גרנדה המוסלמית, ובאותה השנה אושר מסעו של כריסטופר קולומבוס מערבה על פני האוקיינוס האטלנטי, והוביל, בסופו של דבר, לגילויה של יבשת אמריקה.
בעקבות גילוי זה, הפכה היבשת לחשובה מבין מטרותיהם הקולוניאליות של שליטי ספרד.
בתחילתה של המאה ה-16, יישבה ספרד את האנטילים הגדולים שבקריבים, והשתלטה על שטחים נרחבים ביבשת אמריקה תוך כיבוש ושיעבוד שבטי האינקה והאצטקים.
בשנת 1522 השלימה ספרד את הקפת כדור הארץ ואת מציאת הנתיב הימי המערבי להודו ולאיי התבלינים.
בשנת 1525 הוקמה מלכות המשנה של ספרד החדשה, שחלשה על מרכז אמריקה, חצי האי פלורידה ועל חלקה העיקרי של מה שידועה היום כארצות הברית (אזור טקסס וקליפורניה).
בין המאות ה-16 וה-18 הניבו המושבות הספרדיות בעולם החדש עושר עצום לספרד, תוך כדי שיעבוד וניצול התושבים המקומיים ועבדים אפריקאים, והפכו אותה למדינה החזקה והעשירה באירופה.
על מנת לשלוט על נתיבי המסחר בין אמריקה למזרח הרחוק, ספרד יישבה ב-1565 את גואם, מיקרונזיה, האיים הפיליפינים וחלקים מאינדונזיה.
בנוסף לשטחים הקולוניאליים ברחבי העולם, שלטה האימפריה על מספר טריטוריות באירופה: ארצות השפלה וחלקים מצרפת, גרמניה ואיטליה המודרניות, בנוסף למספר מעוזים לחופי אפריקה.
בתחילת המאה ה-17 חלשה ספרד על אימפריה שמעולם לא נראתה כמותה בגודלה, עושרה ועוצמתה.
היא שלטה על שטחים במערב אירופה, צפון אמריקה, צפון אפריקה, דרום מזרח אסיה ובעיקר בדרום ומרכז אמריקה (אמריקה הספרדית) שם השפעת תרבותה והשפה הספרדית נשמרו עד היום.
בשוך קרבות מלחמת הירושה הספרדית ב-1713, הטריטוריות הספרדיות באירופה נמסרו למעצמות אירופה האחרות, להן הפסידה ספרד.
ב-1741, ניצחון גדול על הכוחות הבריטיים בקולומביה נתן הארכה נוספת להגמוניה הספרדית באמריקה עד למאה ה-19.
בשלהי המאה ה-18, משלחות ספרדיות לצפון מערב האוקיינוס השקט הובילו להתיישבויות באלסקה ובאיי ונקובר.
במהלכה של המאה ה-18 איבדה ספרד את שטחיה בצפון אמריקה לצרפת ובחוזה 1819 מכרה את פלורידה לארצות הברית.
כיבושה של ספרד בידי צרפת הנפוליאונית ומלחמות שלטוניות במלוכה הובילו לניתוק עם הקולוניות באמריקה.
חולשה זו של ספרד נתנה את האות לתנועות הלאומיות באמריקה.
סדרת מלחמות עצמאות של מדינות דרום ומרכז אמריקה הובילו לאיבוד רוב שטחה של האימפריה.
מה שנותר מהאימפריה הספרדית הגדולה בת 400 השנים באותה העת היו קובה, פוארטו ריקו, איי הודו המזרחית הספרדיים ושטחים באפריקה.
את מושבותיה האחרונות באמריקה איבדה ספרד בסוף המאה ה-19, לאחר שסופחו, בנוסף לאיי הודו המזרחיים, לארצות הברית בתום המלחמה איתה.
את האיים האחרונים שהחזיקה האימפריה באוקיינוס השקט מכרה לגרמניה.
ולכן, עם בוא המאה ה-20, כל שנותר לאימפריה הספרדית היו מושבותיה האפריקאיות: גינאה המשוונית, סהרה המערבית ומרוקו הספרדית אשר צורפו לאימפריה בעת המרוץ לאפריקה.
טריטוריות אחרונות אלו נותרו בתחומי האימפריה עד לאמצע המאה ה-20, עת הגיעה לשיאה תנועת הדה-קולוניזציה.
כיום שולטת ספרד באיים הקנריים שבאוקיינוס האטלנטי, ובסאוטה ומלייה – שתי ערים אוטונומיות על חופה הצפוני של מרוקו.