כל מה שרצית לדעת על האמנה האירופית לזכויות אדם:
האמנה האירופית לזכויות אדם, או בשמה המלא: האמנה להגנת זכויות אדם וחירויות יסוד (באנגלית: Convention for the Protection of Human Rights and Fundamental Freedoms) אומצה בפיקוחה של מועצת אירופה בשנת 1950, ונכנסה לתוקף בשנת 1953, במטרה להגן על זכויות אדם וחירויות יסוד בתחומי אירופה.
כל חברי מועצת אירופה חתומים על האמנה וכל מדינה חברה חדשה אמורה לאשרר את האמנה בהקדם האפשרי.
מסמך האמנה יוצר את המסגרת לבית המשפט האירופי לזכויות אדם.
כל אדם אשר לדעתו אחת מן המדינות החתומות על האמנה פגעה בזכויותיו על פי האמנה, זכאי להביא את עניינו בפני בית המשפט האירופי לזכויות אדם.
החלטות בית המשפט אינן מחייבות את המדינה האמורה באופן אוטומטי, אולם בית המשפט מוסמך לחייב בפיצויים.
יסודו של בית משפט מיוחד להגנת מפני הפרת זכויות אדם של יחידים בחברה הוא מרכיב חדשני לאמנה בינלאומית על זכויות אדם, כיוון שהיא מעניקה לפרט תפקיד פעיל בזירה הבינלאומית (בדרך כלל רק מדינות הן בבחינת גופים משפטיים מוכרים בחוק הבינלאומי).
האמנה האירופית היא עדיין האמנה הבינלאומית היחידה המעניקה מידה כה רבה של הגנה לפרט.
האמנה אף מעניקה למדינות החברות את הזכות לנקוט בהליכים משפטיים בבית המשפט לזכויות אדם, כנגד מדינות אחרות, אף שזכות זו נוצלה עד כה לעתים נדירות.
האמנה מורכבת ממספר פרוטוקולים.
לדוגמה, פרוטוקול 13 של האמנה אוסר על עונש מוות.
קיימים הבדלים בין המדינות החברות באשר למספר הפרוטוקולים שאושררו על ידן, אף שהשאיפה היא שכל מדינה תאשרר את מירב הפרוטוקולים.