כל מה שרצית לדעת על האמנה למניעת זיהום מאוניות:
האמנה הבינלאומית למניעת זיהום מאוניות, ולעתים מכונה בעברית אף בשם אמנה בינלאומית למניעת זיהום ים מכלי שיט, האמנה הבינלאומית בדבר מניעת זיהום ים מאוניות ואמנת מרפול (באנגלית: International Convention for the Prevention of Pollution From Ships, 1973 as modified by the Protocol of 1978; הידועה בראשי התיבות MARPOL 73/78) היא אחת האמנות הבינלאומיות החשובות ביותר בתחום איכות הסביבה הימית.
האמנה נועדה למזער פסולת ימית בעולם, כולל תופעות של השלכת פסולת לים, שמן וגזי פליטה.
על פי האמנה, מטרתה היא לשמר את הסביבה הימית באמצעות מניעה מוחלטת של זיהום בשמן (בעיקר נפט ותזקיקיו) וחומרים מזיקים אחרים וכן מיזעור אירועים תאונתיים של פליטת חומרים אלה לים.
האמנה מחליפה את האמנה למניעת זיהום הים בנפט משנת 1954.
אמנת מרפול המקורית נחתמה ב-17 בפברואר 1973, אבל לא נכנסה לתוקף.
האמנה הנוכחית היא שילוב של הוראות אמנת מרפול משנת 1973 וכן פרוטוקול משנת 1978.
היא נכנסה לתוקף ב-2 באוקטובר 1983.
לאמנה המקורית נוספו שישה נספחים, הנספח השישי, העוסק בזיהום אוויר מאוניות נכנס לתוקף ב-19 במאי 2005.
נכון לתאריך 31 בינואר 2012 חתומים על אמנת מרפול, כולל נספחים 1 ו-2, 151 מדינות בעולם, מתוכן 68 מדינות אימצו את הנספח השישי והאחרון לאמנה.
למעלה מ-99% ממעמס אוניות צי הסוחר בעולם מניפות את דגלי מדינות החתומות על האמנה.
המדינות החתומות על האמנה אחראיות לאכיפת האמנה על האוניות הנושאות את דגליהן, ללא קשר למקום שבו שטה האונייה.
ישראל הצטרפה לאמנת מרפול ב-31 באוגוסט 1983 ואישררה אותה ואת חמשת נספחיה הראשונים ב-2 באוקטובר 1983, בחקיקה מתאימה החלה אף על אוניות המניפות את דגל ישראל.