כל מה שרצית לדעת על הברות (פסל):
"הברות" היא סדרת פסלים מופשטים שיצר הפסל הישראלי יחיאל שמי במהלך שנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20.
סדרת הפסלים, השייכת לתקופת יצירתו המאוחרת של שמי, מתאפיינת בשימוש במשטחי ברזל ועץ חשופים, בחיבורים בין יחידות שונות ובהדגשת אמצעי החיבור של היחידות השונות.
שם סדרת פסלי ה"הברות" מתייחסת אל "הברה" – יחידה פונולוגית לארגון הגאים במילים.
שם זה מחדד את האופי המופשט של העבודות, העוסקות באופן היווצרותו של פסל בחלל ובמרכיבים היוצרים אותו.
בטקסט משנת 1982 תיאר שמי את שם העבודות כמצביע על אופיין ה"חילוני" של יצירות אלו:.
mw-parser-output .
HeQuotationMark p:first-child::before{color:#99f;content:"”";font-family:serif;font-size:25px;font-weight:bold;line-height:100%}.
mw-parser-output .
HeQuotationMark p:last-child:after{color:#99f;content:"“";font-family:serif;font-size:25px;font-weight:bold;line-height:100%}.
mw-parser-output .
EnQuotationMark p:first-child::before{color:#99f;content:"“";font-family:serif;font-size:25px;font-weight:bold;line-height:100%}.
mw-parser-output .
EnQuotationMark p:last-child:after{color:#99f;content:"”";font-family:serif;font-size:25px;font-weight:bold;line-height:100%}במחשבה על שם מכליל לעבודות (אם בכלל יש צורך בזה) נתקלתי בהגדרה – שם שנראה לי מתאים ונכון: "הברות".
שם שאינו ספרותי, שאינו מתיימר לומר מה שאינו מיועד להגיד.
"הברות", כמו בכתיבה, בדיבור.
הברות יוצרת מבנה, קצב – בעצם עושה שפה, והפיסול = האמנות הם שפה.
לא מסר, לא סמל, לא פולחן.
פיסול חילוני במובן היות האדם חופשי ליצור, לבנות, לחיות בחירות, ללא כפייה, לעשות באמונה.
באמונה שלדברים יש טעם ומשמעות, חילוני – במובן של פתוח לרעיון, להמצאה, משוחרר.
שמי הציג פסלים תחת שם זה בכמה תערוכות יחיד בשנות השמונים.
חלק משמות התערוכות אף נשאו את שמה של הסדרה בעוד חלק מן העבודות נוצרו בגודל קטן יחסית, אחרות מעוצבות בקנה מידה מונומנטלי, ויועדו לתפקד כפיסול במרחב ציבורי.
מבחינה סגנונית הפסלים משקפים את סגנונו המאוחר של שמי, המבוסס על צורות גאומטריות והם משקפים את השפעת האמנות הקונסטרוקטיביסטית, לצד השפעות הפיסול המינימליסטי, של אמנים כגון ריצ'רד סרה.
בשונה מעבודתו של סרה, הנמנעת מחיבור של משטחים, עבודתו של שמי מדגישה את החיבורים של היחידות השונות בעבודה, לרוב על ידי ברגים.
בחלק מן הפסלים אף עשה שמי שימוש בקורות עץ הלחוצות בין לוחות ברזל.
על אף תקופת הזמן הנרחבת שבה נוצרו, ניתן לאתר בפסלים כמה טיפוסים או מוטיבים.
פסלים שנוצרו סביב שנת 1984, לדוגמה, כמו למשל "הברות יד מרדכי" (1984), "הברות 9" (1984) ובמידה מסוימת גם "הברות חיפה" (1993), מבוססים על משטח ברזל אנכי.
ב"הברות יד מרדכי", לדוגמה, יצר שמי מבנה מלבני מאורך, שנוצר מחיבור רצועות ברזל בברגים.
מבנה זה מורם מן הקרקע על גבי עמודים, והוא מתאחד ומתפרק בהתאם לנקודת מבטו של הצופה.
בעבודות כמו "הברות 1" (1984), "הברות שלומי" (1985), "הברות גנוסר" (1986) או "הברות עץ וברזל" (1996), עושה שמי שימוש בזוגות של קורות עץ או ברזל, הנשענות זו על גבי זו.
הקומפוזיציה הנוצרת בעבודות אלו היא אלכסונית ומדגישה את האפשרות של היחידות השונות להתפרק ולהיבנות מחדש.
חלק מן הפסלים זכו לתהודה ציבורית.
בעיקר הפסל "הברות גנוסר", שבעקבות חנוכתו התפרסמו כתבות בעיתון "על המשמר" וידיעות אחרונות.
המשורר אבות ישורון, שביקר בתערוכתו של שמי בגלריה גורדון בשנת 1985, כתב בעקבות תצוגת הפסל "הברות 5" את השיר "גְּדֹל הַמַּיִם" (1985).
ואילו עמוס קינן, תיאר את הפסל "הברות תפן" כ"ביטוי החזק ביותר באמנות הישראלית לאידיאל הפיסולי"
נלקח מויקיפדיה