כל מה שרצית לדעת על הבתולים הנצחיים של מרים:
שאלת בתוליה הנצחיים של מרים היא מן העקרונות הדתיים בנצרות, הגורס כי מרים הצליחה בדרך נס להרות את ישו אך לשמור את בתוליה.
למרות שלעיתים קרובות משתמשים במונח "לידת בתולין", המונח "הפריית בתולין" יהיה מדויק יותר.
אחרי המאה ה-2 הפכה האמונה בבתולייה הנצחיים של מרים לדוקטרינה בכנסייה הנוצרית וכיום מוחזקת על ידי הכנסייה הקתולית, כנסיות המזרח הקדום, הנצרות האורתודוקסית, הנסטוריאנית והפרוטסטנטית, והשיתוף האנגליקני.
היא נכללת בשתי הגרסאות הנפוצות ביותר של תפילת ה"אני מאמין" הנוצרית.
לפני עידן האורות לא היו מערערים רציניים בדוקטרינה, למעט כתות נוצריות שוליות.
יצוין, כי יש להבחין בין דוקטרינת בתוליה הנצחיים של מרים, המקובלת בכמעט כל הנצרות, לבין האמונה בעיבור ללא חטא (כלומר, שמרים התעברה ללא שחטאה בחטא הקדמון), המקובלת בעיקר בנצרות הקתולית.
האמונה מתבססת על הכתוב בברית החדשה, בבשורות על-פי מתי (פרק 1, פסוק 18) ולוקאס מתוארת לידת ישו ונטען כי ישו לא נולד מאב טבעי, או מקיום יחסי מין (או כפרי זרעו של גבר אנושי כלשהו) אלא הובא לעולם על ידי רוח הקודש.
הבתולים הנצחיים לא מוזכרים במפורש במקומות אחרים בכתבי הקודש הנוצריים.
חוקרים מתחום מדעי הדתות וההיסטוריה של הדתות טוענים כי מקור האמונה הנוצרית בנושא בתוליה של מרים במיתוסים קדומים יותר הן במזרח הקדום והן בתרבות ההלניסטית שבהם מעורבים אלים בהיוולדם של בני אנוש המיועדים לגדולות, כמו גם בסיפורים תנ"כיים על הריונות ניסיים (או התעברויות ניסיות).