כל מה שרצית לדעת על הגניזה החרסונית:
הגניזה החרסונית או גניזת חרסון הם כינויו של אוסף גדול של כתבי יד ותשמישי קדושה שעל פי הטענה היו שייכים לרבנים ואדמו"רים חסידיים שונים בני המאות השמונה עשרה והתשע עשרה.
על פי הנטען, חלקו הגדול של האוסף הצטבר ברשותו של רבי דב בער ממזריטש.
בנו, רבי אברהם המלאך, ירש ממנו את האוסף והוסיף עליו מסמכים וחפצים שונים.
ממנו עבר האוסף לבנו – רבי שלום שכנא מפראהביטש, וזה הורישו לבנו – האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין.
האוסף הנדיר הוחרם מהאדמו"ר מרוז'ין על ידי המשטרה החשאית של האימפריה הרוסית, ונשמר בעיר חרסון שבדרום אוקראינה.
ב-1918, בעת מהפכת אוקטובר נשדד האוסף מידי הבולשת, וחלקים ממנו נמכרו לאספנים באודסה.
שמואל גוראריה, חסידו של האדמו"ר מחב"ד רבי שלום בער שניאורסון, רכש חלק מהמסמכים ושיגר אותם לאדמו"ר לקבלת חוות דעתו בשאלת מקוריותם.
האדמו"ר סבר שכתבי היד הם אמיתיים, ומשום כך רכש גוראריה את כל חלקי האוסף שהיה בידו לרכוש, והעניק אותם לרבו – רבי שלום בער.
האוסף עבר בירושה לאדמו"ר הבא, רבי יוסף יצחק שניאורסון, שהחל, בשנת 1935, לפרסם ממנו מסמכים שונים בכתב העת התמים.
לאחר פטירתו עבר האוסף לספריית חב"ד, שבקראון הייטס, ניו יורק.
חלק מהגניזה נותר כל השנים בברית המועצות, ועם נפילת מסך הברזל היא נקנתה על ידי חסידי חב"ד, והועברה לספריית חב"ד.
במשך השנים התעורר פולמוס גדול בשאלת מהימנותם של המסמכים.
הועלו טענות רבות בדבר זיוף של המסמכים או של חלקם.
האדמו"ר מחב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון, האריך לענות על כל טענות הזיוף.
עם זאת, בעולם האקדמי, וכן בעולם התורני והחסידי מחוץ לחב"ד, מקובל כי הגניזה החרסונית או רובה, אינה אותנטית.