כל מה שרצית לדעת על הדרכים הרומיות בארץ ישראל:
בתקופת השלטון הרומאית בארץ ישראל נסללו בארץ דרכים רבות, ששרידיהן קיימים עד היום.
מטרת סלילתן של הדרכים ברומא העתיקה הייתה הקמתה של רשת דרכים ענפה, דוגמת זו שהייתה קיימת ברחבי האימפריה הרומית.
הדרכים נועדו, בראש וראשונה, לשינוע גייסות הצבא הרומי, ובנוסף עמדו לשרות התעבורה הציבורית שכללה את הובלת הדואר ולנסיעות פקידי השלטון המרכזי.
לדרכים הייתה גם חשיבות כלכלית בהובלת משאות והסעת בני אדם.
חלק מהדרכים בארץ ישראל נסללו בעקבות המרד הגדול (66–73), חלק בתקופת הקיסר אדריאנוס, וחלק תחת שלטונו של הקיסר מרקוס אורליוס.
המאפיין הבולט של דרכים אלו הוא השימוש במסלול הנוח ביותר האפשרי ממקום אחד למשנהו: מסלול שאינו חוצה מכשולים טבעיים, עביר בכל ימות השנה ובעל שיפוע מתון – נוח להליכת בני אדם, לרכיבה ולמעבר מרכבות.
לאורך הדרכים ניצבו אבני מיל הבאות לרומם את השליטים אשר מימנו את סלילת הדרך, וכן מצודות ומצדים בהם ישבו חיילים אשר הגנו על הדרך.
ישנם כבישים בני זמננו המשתמשים בתוואי של הדרכים הרומאיות העתיקות.
הבולט שבהם הוא כביש אשקלון – קריית גת – חברון (כביש 35), העולה לחברון במסלול מתפתל, ובשיפוע מינימלי.
מפקדת הלגיון השישי פראטה ישבה במחנה בלגיו באזור צומת מגידו של ימינו.
אזור זה היה מקום אסטרטגי על הדרך קיסריה – בית שאן, בשיפולים הדרומיים של עמק יזרעאל.
ממפקדת הלגיון נסללו בשנת 120 לספירה, כבישים גם לבירת פרובינקיה, קיסריה, לבית שאן, לציפורי, ולעכו.