כל מה שרצית לדעת על הד-המזרח:
הד-המזרח היה ביטאון ליהדות הספרדית שפורסם בירושלים לפני ואחרי קום המדינה.
הופץ בשנים 1942–1944 בעריכתו של אליהו אלישר, ובשנים 1949–1951 בעריכתם של אלישר כעורך ראשי ודוד סיטון כעורך.
גיליונו הראשון יצא לאור ב-10 ביוני 1942.
ותדירותו השתנתה במהלך השנים.
הוא החל כדו-ירחון עד לחודש פברואר 1944, לאחר מכן הפך לשבועון, עד להפסקה הראשונה של הוצאתו לאור בדצמבר 1944.
עם חידוש הוצאתו בינואר 1949 המשיך כשבועון, אולם בשנת 1951 (האחרונה להוצאתו) הופיעו שישה גיליונות בחודשים ינואר, פברואר ויולי, כשהאחרון שבהם יצא ב-20 ביולי 1951, ובמרכזו עידוד ההצבעה לרשימת ספרדים ועדות מזרח – ס"צ (ספרדים ציוניים) לכנסת השנייה.
בגיליונות הראשונים היה שמו של כתב העת "המזרח – בטאון ליהדות הספרדית", כשכותרתו מתורגמת לערבית ואנגלית; ומהגיליון שהתפרסם ב-15 בינואר 1943 נקרא כתב העת "הד-המזרח – בטאון ליהדות הספרדית".
מרבית גיליונותיו היו בני 16 עמודים.
בגלגולו הראשון של כתב העת כללה המערכת, מלבד את העורך הראשי אליהו אלישר, את אברהם אלמליח ודוד סיטון.
בגלגולו השני (משנת 1949) היה סיטון לעורכו השני ונוספו לכתיבה משה כרמון, יוסף יואל ריבלין ושלום שוורץ.
כתב העת התמקד באירועים שפקדו את היישוב היהודי, מדינת ישראל והתנועה הציונית עם התייחסות למיקום החברתי של קהילת היהודים הספרדים והיחס ביניהם לאשכנזים.
בנוסף, נבדק מצבם של היהודים בארצות ערב ונתנה התייחסות רבה לתרבות המזרח, ולאנשי הספר והפולקלור הספרדי-יהודי.
הד-המזרח הביא לביטוי של דעות מתונות בנוגע לסכסוך הציוני-ערבי, תוך הדגשת חשיבות הדיאלוג וההיפתחות אל העולם דובר הערבית, שפה המשותפת להם וליהודים הספרדיים, אולם הוא נסגר בשל מחסור במימון, וכתב העת "במערכה", בעריכתו של דוד סיטון, נחשב למעין ממשיכו.