כל מה שרצית לדעת על ההסכמים הלטרניים:
ההסכמים הלטרניים (באיטלקית: Patti Lateranensi) הם הסכמים שנחתמו ב-11 בפברואר 1929, בין איטליה הפשיסטית והכס הקדוש ותקפים עד היום.
להסכמים שלושה מרכיבים:
אמנה בה זכה הכס הקדוש להבטחת מעמדה של קריית הוותיקן כמדינה ריבונית ואילו הוא, מצידו, ויתר פורמלית על שטחי מדינת האפיפיור שאבדו לו בשנים 1860 – 1870.
הסדר כספי בו הסכימה המדינה האיטלקית לפצות את הכס הקדוש על אובדן מדינת האפיפיור בתשלום חד פעמי של 750 מיליון לירות במזומן ובאגרות חוב.
קונקורדט בו נקבע, שהדת הקתולית היא דת המדינה באיטליה, שחגי הכנסייה הם חגי המדינה ושפגיעה בדת היא עבירה פלילית.
הובטחה אוטונומיה למוסדות הקתוליים – גם למערכת הלימודים וגם לתנועות הנוער.
בנייני הכנסייה נהנו מחסינות ונאסר לערוך בהם חיפושים ללא אישור הכומר המקומי.
הכמרים שוחררו משירות צבאי (שהיה חובה בשנים אלה), הכמרים שסיימו את תפקידם או פוטרו יגורשו ממשרדי הממשל.
על ההסכמים חתמו הקרדינל מזכיר המדינה פייטרו גספרי (Pietro Gasparri) בשם האפיפיור פיוס האחד עשר וראש ממשלת איטליה בניטו מוסוליני בשם המלך ויטוריו אמנואלה השלישי.
המניעים לחתימת ההסכמים: מהצד של מוסוליני, היה זה מהלך תעמולתי (רוב מוחלט של האוכלוסייה היה קתולי) – הפאשיסטים הרבו להשתמש בתעמולה, דבר שנבע גם מהרקע של מוסוליני בתור עיתונאי, והוא ראה במהלך זה כאמצעי תעמולה מצוין.
המניעים של הכנסייה לעומת זאת – רווחים מכמה צדדים: הן כלכלית, הן הבטחת האוטונומיה, והן חיוב לימודי הדת בבתי-הספר.
עם זאת, הוחלט כי תנועת הנוער של הקתולים תפוזר, וחניכיה יקלטו בתנועת הנוער הפאשיסטית.
נלקח מויקיפדיה