כל מה שרצית לדעת על הוועד המרכזי של יהודי פולין:
הוועד המרכזי של יהודי פולין (ביידיש: צענטראל קאָמיטעט פון די יידן אין פוילן; בפולנית: Centralny Komitet Żydów w Polsce או Centralny Komitet Żydów Polskich) היה הארגון שייצג את יהודי פולין במחצית השנייה של שנות ה-40, משלהי מלחמת העולם השנייה.
בתקופת המלחמה התפתחה התארגנות יהודית במהירות רבה בפולין המשוחררת, עוד לפני תום המלחמה בשטח פולין.
בלובלין, המקום שבו היה המרכז הזמני של המדינה הפולנית החדשה, החלו להתקבץ שרידי היהודים מן השטחים המשוחררים, בקבוצות קטנות.
אחד המשרדים הראשונים שקמו ליד "הוועד הפולני" היה "המדור לסיוע לאוכלוסייה היהודית".
בשנת 1944 הוקם 'הוועד המרכזי הזמני של יהודי פולין'.
הרכבו הראשון היה: ד"ר שלמה הירשנהורן (יו"ר), ד"ר ראובן פלדשוה (בן-שם), מרדכי זונשיין ומנדל (מקס) קוסובר.
אחר-כך צורפו אליו יונס טורקוב ואחרים.
לאחר מכן, צורף גם הקומוניסט מארק ביטר.
בארגון היו נציגים מהפלגים הציוניים, הקומוניסטים, הבונד, הפרטיזנים היהודים והדמוקרטים היהודים.
בנובמבר 1944, לאחר שד"ר אמיל זומרשטיין הסכים להתייצב בראש הוועד המרכזי, הוקם המוסד באופן פורמלי, תחת השם 'הוועד היהודי המרכזי הזמני'.
לאחר הקמת הוועד, פורסמו הודעות על כך בעיתונות הפולנית, ויהודים מרחבי פולין הוזמנו ללובלין, וקיבלו כתבי מינוי שהסמיכום לפעול כחברי הוועד במקומותיהם.
הנציגים קיבלו גם תמיכה כספית לנצרכים, בגדים לחלוקה וגיליונות לרישום שמות היהודים במקומותיהם.
כמוסד דמוקרטי, נקראו כל נציגי הוועדים המקומיים לוועידה בלובלין בנובמבר 1944, במטרה לבחור את הוועד המרכזי.
הוועידה אישרה בלי הצבעה את הרכב הוועד שפעל לפני הבחירות.
הוועד הקים מחלקות: חיפוש קרובים ורישום, עזרה רפואית, ילדים ונוער, עזרה במזון ובביגוד, פרודוקטיביזציה וייעוץ משפטי.
לאחר הוועידה הסכימה ממשלת פולין כי לא תיעשה מעתה שום פעולה בענייני היהודים בלי ידיעת הוועד.
בינואר 1945, עם שחרורה של ורשה, העתיק הוועד את מושבו אל הבירה ורשה.