כל מה שרצית לדעת על הומור בתרבות היהודית:
ההומור הוא תלוי תרבות ותלוי נסיבות הזמן והמקום.
הן מטרת השחוק, והן האופן בו מביעים אותו משתנים מתקופה לתקופה, ובין קהילות ישראל בזמנים שונים היו ועודם קיימים הבדלי סגנון ניכרים.
עם זאת הביטוי "הומור יהודי" משמש כיום בעיקר לגלגולו של ההומור היידי בעל הלעג העצמי והמרירות ולעיתים מתכתב עם ביטויים מן המסורת, הומור שעבר מיהודי אירופה המשכילים והמסורתיים כאחד, והשתמר במידה רבה בידי יוצרים ממוצא יהודי בקולנוע והתיאטרון של ארצות הברית, ובמידת מה גם בישראל.
כפי שתועד בכתובים עוד בראשית ימי ישראל, אין סוגה של הומור שלא שימשה בתרבות זו לדורותיה.
להומור מגוון רחב של סוגים וסגנונות, סיבות לשימושו ומטרות לאמירתו משנינויות קצרות וזכורות ועד עלילות מבודחות האוצרות בהן מתח ופורקות אותו בסופן, קיים הומור מריר לעומת הומור אוהד.
המקורות היהודיים רוויים בהומור, בתנ"ך, בספרים החיצוניים, במשנה ובתלמוד, ובספרות ימי הביניים.
בדרך כלל הומור זה הושפע מהתרבות המקומית שבה נכתבה, אך בעקבות הנסיבות, לרוב, היה להומור היהודי גם טעם מיוחד משלו ולעיתים אף התכתב עם ההומור האנטי יהודי.
הלעג גם שימש תדיר במחלוקות הרבות שהיו בין הקבוצות השונות בעם לאורך הדורות.
עם הזמן אף נוצרה התייחסות דתית ומסורתית לשחוק הרצוי ולשחוק הדחוי, ואף נקבע מועד מיוחד: חג הפורים שבו "הותר הרסן".