כל מה שרצית לדעת על החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה:
החזית המזרחית של מלחמת העולם השנייה הוא הכינוי שניתן לעימות הצבאי במזרח אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה, הכולל בעיקר את העימות בין גרמניה הנאצית ובעלות בריתה לבין ברית המועצות מהפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 ועד לכניעתה של גרמניה הנאצית ב-8 במאי 1945.
בברית המועצות מתייחסים למלחמה נגד גרמניה הנאצית בתקופת מלחמת העולם השנייה במונח מלחמת המולדת הגדולה (Великая Отечественная война, וֵליקַיה אוֹטצֶ'סטבינַייה ווֹינָה), על מנת להבדיל בינה לבין פלישת נפוליאון לרוסיה ב-1812, הקרויה "מלחמת המולדת של שנת 1812".
המלחמה הייתה העימות הקשה והעקוב ביותר מדם בהיסטוריה האנושית.
הייתה זו התנגשות בין שני משטרים טוטליטריים בעלי אידאולוגיה מנוגדת, מה שנתן לעימות ביניהם אופי של "מלחמת השמדה", כפי שציינו מנהיגי שני הצדדים.
המשטר הנאצי שאף ליישם את רעיונות תורת הגזע במלחמה בחזית המזרחית, והנחה את הצבא ויחידות המשטרה המסופחות לבצע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בהיקף נורא.
הסובייטים, שנדחקו אל הקצה, ביצעו גם הם פשעים רבים, בעיקר נגד אוכלוסייתם וחייליהם שלהם.
במהלך המלחמה איבדה ברית המועצות לפי הערכות שונות 20-28 מיליון הרוגים – יותר מ-15% מאוכלוסיית ברית המועצות, מתוכם לפחות 13 מיליון היו אזרחים.
עובדה זו משקפת את האכזריות וחוסר המעצורים שאפיינה את הלחימה בחזית הסובייטית.
גם הצבא האדום נהג באכזריות רבה כלפי האוכלוסייה האזרחית הגרמנית בשטחים שנכבשו על ידו בשלבי הסיום של המלחמה, והיה אחראי להרג מאות אלפי אזרחים גרמניים.
לאחר הפלישה לשטח ברית המועצות החלה גרמניה הנאצית לבצע, בפעם הראשונה, השמדה שיטתית של האוכלוסייה היהודית בשטחים שנכבשו על ידיה.
השמדת היהודים בוצעה על ידי יחידות מיוחדות (האיינזצגרופן) שנועדו לכך, שהסתייעו במקרים רבים ביחידות רגילות של הצבא הגרמני.
המלחמה בחזית הסובייטית הייתה ייחודית מבחינות רבות: המרחבים האדירים בהם פעלו הכוחות היריבים, המסות של החיילים והשריון שהופעלו במערכה, ותנאי מזג האוויר הקשים (החורף הרוסי).