כל מה שרצית לדעת על החיטה צומחת שוב:
הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב הוא שיר אבל וזיכרון שנכתב על ידי דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, בעקבות ההלם והאבל הכבד שאחז את קיבוץ בית השיטה עם נפילתם של 11 מבניו במלחמת יום כיפור.
שיר זה הוא אחד השירים המזוהים ביותר עם שירי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
השיר הולחן על ידי חבר קיבוץ שער הגולן חיים ברקני, ומילותיו עובדו והותאמו אל הלחן.
השיר מתאר את נוף עמק חרוד בו שוכן הקיבוץ, הכולל עצי חרוב, זית ואת מראה הגלבוע, ותמה כביכול על אדישותו של הנוף היפה ("ואל ערבו העמק נאסף / ביופי שעוד לא היה כמוהו"), אל שכול, האובדן וכאב חסרונם של הנעדרים ("אתם אינכם ולא תוכלו לשוב.
.
/ אך החיטה צומחת שוב").
השיר מתאר את הנוף המקומי הנשקף מחלון ביתה של המחברת, אך מאידך הוא גם כלל-ישראלי ונוגע בדימויי תנ"ך, וכן גם מאזכר דימויים אוניברסליים ("ועל הדשא ילד וכלבו / מואר החדר ויורדים לילות"), יחד עם תחושת התימהון והכאב שאין לו תקנה.
השיר מבטא גם תקווה לעתיד – ומתאר את המשכיות העולם עם כל הטוב שבו, חרף האובדן.
השיר התפרסם תחילה בעיבודו של אילן גלבוע ובביצוע להקת הגבעטרון.
ב-1983 הקליטה אותו חוה אלברשטיין בעיבודו של מנחם ויזנברג לתקליטה "נמל הבית".
בין המבצעים הנוספים של השיר: רוחמה רז, דפנה ארמוני, להקת צעירי תל אביב, אחינועם ניני, דוד דאור, שלומית אהרון, מירי מסיקה, איה כורם, דורית פרקש, קרן פלס ולהקת "האשקולית" של בית השיטה.
במלאת 100 שנים לדגניה א' ולתנועה הקיבוצית הופיע אלבום אוסף שכלל שירים של בני התנועה הקיבוצית, ונקרא בשם השיר.
כמו כן, בול יום הזיכרון ה'תשע"ה (2015) הוקדש לשיר זה.