החי של ארץ ישראל


כל מה שרצית לדעת על החי של ארץ ישראל:
עולם החי בארץ ישראל עשיר כמו עולם הצומח למרות שטחה המצומצם של הארץ.
לחי המגוון שתי סיבות:

מיקומה של ארץ ישראל הנמצאת בין האזור הממוזג מצפון לה ובין האזור הטרופי והמדברי מדרום לה, כן הארץ גובלת במערב עם הים התיכון ובמזרח עם המדבר.
מכל האזורים האלו השתלבו בעלי חיים רבים בארץ.
גיוון זה בארץ אפשר את ההתפתחות של בעלי חיים רבים.
במהלך עשרות מילוני שנים השתנה אקלים הארץ פעמים רבות, וכך השתלבו בארץ גם בעלי חיים מאזורים רחוקים וקרובים.

ארץ ישראל הייתה מאז ומעולם ארץ המגשרת בין אפריקה, אסיה ואירופה; ועל כן גם מיני החי הם מארצות שונות.
נוסף על כך, שינויי הנוף: המדבר, השדות, הביצות, הנוף העירוני וההרים הגבוהים (דוגמת החרמון) הם גורם חשוב במפגש מינים שונים.
בין מיני המדבר (רובם מאפריקה) ניתן למנות את השרקרק הירוק, היעל, הצבי, ישימונית, הראם הלבן, תנין היאור, נמר המדבר, צבוע מפוספס, יחמור, יחמור פרסי, ארבע קו מובהק ועקרב צהוב; מבין מיני השדות ניתן למנות את מושית השבע, פרחית נעמי, דבורת הדבש, שבלול השדה העגור האפור, אנפית הבקר ואדום החזה; מבין מיני הביצות ניתן למנות את הסיקסק והלוטרה; מבין מיני ההרים ניתן למנות את שבלול החרמון, צפע החרמון וירגזי החרמון; ומבין מיני הנוף העירוני ניתן למנות את חתול הבית, חולדה מצויה, עטלף פירות מצוי, העורב האפור, הדרור והעורבני.
כמו כן יש מספר מינים המזדמנים לישראל לעתים כגון הפלמינגו המצוי, שניתן לראותו בבריכות המלח שליד אילת, והפלמינגו הזוטר שנצפה בפעם האחרונה בישראל ב-2006.
בישראל מצויים 33 מיני עטלפים: מהם 32 מיני עטלפי חרקים בסכנת הכחדה ואחד עטלף פירות מצוי הנפוץ בכל הארץ.
ישראל נמצאת על נתיב הנדידה של עופות רבים, בהם עגורים, חסידות, שקנאים ומיני ברווזים.
רבים מהם עוצרים בישראל לנוח ולאכול, בעיקר ליד מקווי מים כמו אגמון החולה.
מסיבה זו הפכה ישראל ליעד צפרות עולמי חשוב.
‏‏‏ הציפור הלאומית של ישראל היא הדוכיפת.
בשנים האחרונות התרבו בארץ מינים פולשים, בעיקר עורב אפור, מיינה מצויה ודררת קרמר, הפוגעים באוכלוסיית העופות המקומית ובחקלאות עקב אופיים האגרסיבי.
במפרץ אילת חיים 1270 מיני דגים, מעל 3000 מינים של חסרי חוליות ואלמוגים, עשרות מיני עופות, 4 מיני צבי ים, ומעל 10 זנים של יונקים ימיים.
מפרץ אילת הוא קטן.
ממדיו מגיעים לכדי 1% משטחו הכללי של ים סוף, שאף הוא איננו גדל בממדים עולמיים.
כמותו הוא עמוק – 1860 מ' – ופתחו אל ים סוף עצמו רדוד וצר.
טמפרטורות המים גבוליות: פחות מ-20 מעלות בחורף, וגם המליחות קיצונית, 4.
1% מלחים.
שני אלה מגבילים מאד את תפוצת החי והצומח שבו.
למרות כל אלה, שוניות ים סוף ומפרציו ידועות בעושרן והמגוון הביולוגי שלהן, והאחוז הגבוה של מינים אנדמיים (30%-35%).
מספר רב של מינים נכחדו או שנמצאים על סף הכחדה בגלל הרס בית גידול; דוגמאות לכך: ייבוש החולה, כריית חול על חופי ישראל (המפריעה לצבים להטיל ביצים) ובניית ערים, כפרים וקיבוצים למיניהם.
כמו כן, בעלי החיים נעלמים גם מסיבות אחרות: ציד בלתי חוקי, סחר, והשתלטות של מינים פולשניים אשר לא אמורים להיות בארץ וברחו מגני חיות ומחזיקי סחר בלתי חוקי.
מינים אלה דוחקים את שאר המינים לצד; חלקם אוכלים אותם, פוצעים אותם או נושכים אותם (דוגמת הנוטריה), את חלקם מהססים לאכול מאי ידיעה, וחלקם פשוט אוכלים על חשבון מינים אחרים.
בנובמבר 2011 נתגלתה מחדש הצפרדע עגלשון שחור גחון, שנכחדה בעת ייבוש החולה.
מינים רבים (כגון אריות או דובים) נכחדו מארץ ישראל וזאת בעיקר כתוצאה מציד לא מבוקר או אובדן שטחי מחיה.
מינים רבים (כגון אריות או דובים) נכחדו מארץ ישראל וזאת בעיקר כתוצאה מציד לא מבוקר או אובדן שטחי מחיה.
מוצא החי בארץ ישראל הגיע, ככל הנראה, מארבעה מקומות גאוגרפיים:

האזור הפליארקטי – באזור זה שורר אקלים ממוזג וערבתי, משתרע באירופה ובאזורים מסוימים באסיה אשר ארץ ישראל מצויה בו.
האזור האתיופי – אזור טרופי הנמצא דרומית למדבר סהרה.
האזור האוריינטלי – בו שורר אקלים טרופי .
מיקומו בדרום אסיה והמזרח.
האזור הפליאו ארמי – אזור מדברי מצוי בצפון אפריקה ובחצי האי ערב.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להחי של ארץ ישראל:
ארץ ישראל: החי
קצרמר ישראל