כל מה שרצית לדעת על החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם:
החלטה 242 היא ההחלטה שנתקבלה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות לאחר מלחמת ששת הימים, ב־22 בנובמבר 1967.
ההחלטה מצהירה כי היא מושתתת על עקרונות מגילת האו"ם המחייבים יצירת שלום צודק ובר קיימא במזרח התיכון.
עיקרי ההחלטה:
1.
מן הראוי ששלום זה יכלול את נסיגת כוחותיה המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו בעימות האחרון (רצועת עזה, חצי האי סיני, יהודה ושומרון ורמת הגולן).
2.
סיום הלוחמה וכיבוד והכרה בריבונותן ובעצמאותן של מדינות האזור.
3.
הבטחת חופש השיט בנתיבים בינלאומיים.
4.
השגת פתרון צודק לבעיית הפליטים.
5.
הבטחת שלמותן הטריטוריאלית ועצמאותן המדינית של כלל מדינות האזור (באמצעות הקמת שטחים מפורזים).
6.
בקשה ממזכ"ל האו"ם דאז או תאנט למנות נציג מיוחד במזרח התיכון שידאג שיתקיימו מגעים בין המדינות הנוגעות בדבר, במטרה לקדם הסכמה ולסייע להשגת הסכם שלום על בסיס החלטה זו.
בנוסף הדו"ח דרש גם דיווח מהיר ככל האפשר על התקדמותו של הנציג המיוחד.
החלטה זו אוזכרה גם בהחלטה 338 והחלטה 339 שנתקבלו באו"ם לאחר מלחמת יום הכיפורים.
החלטה 242 יחד עם החלטה 338 מוזכרות במסמכי תהליך השלום במזרח התיכון כבסיס לתהליך.
החלטה 242 אינה מחייבת ולא ניתנת לאכיפה כיוון שהיא מבוססת על פי הפרק השישי למגילת האו"ם , העוסק "בסכסוך שהתמשכותו עלולה לסכן את קיום השלום והביטחון הבינלאומיים" (החלטות מחייבות מקבלת המועצה רק בטיפול בנושאים הקשורים לפרק השביעי – "איומים על השלום, הפרת שלום ומעשי תוקפנות").
ההחלטה התקבלה כמעט מיד ע”י מצרים וירדן.
ישראל קיבלה את ההחלטה בדצמבר 1967.
סוריה ועיראק התנגדו לה, אך סוריה קיבלה את ההחלטה רק לאחר עלייתו לשלטון של הנשיא חאפז אל אסד.