כל מה שרצית לדעת על היחסים בין דרום אפריקה ובין ישראל:
היחסים בין דרום אפריקה ובין ישראל הם היחסים הבינלאומיים הרשמיים בין דרום אפריקה למדינת ישראל.
בין שנות ה-50 לשנות ה-60, ישראל הייתה למבקרת גלויה של שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה.
משרד החוץ הישראלי החליט להשקיע בקשר עם מדינות אפריקה השחורות ולכן העדיף להתייחס פחות לדרום אפריקה משום שנחשבה לאויבת ידועה של אותן מדינות שחורות.
גם הידיעה שרבים ממנהיגי האפרטהייד תמכו בגרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה לא הועילה ליחסים.
ב־1973 רוב מדינות אפריקה ניתקו את יחסיהן עם ישראל בגלל מלחמת יום כיפור ולחץ מדינות הנפט.
מצב זה הביא את ישראל לפתח את קשריה הדיפלומטים עם דרום אפריקה לאורך שנות ה-70 וה־80.
בדצמבר 1986 נהפכה ישראל למדינה הדמוקרטית היחידה שלא לקחה חלק בשלל הטלות הסנקציות על דרום אפריקה במשטר האפרטהייד.
לאחר שנה, עקב לחץ בינלאומי רב ואיומים רבים על הפסקת הסיוע מארצות הברית, הוחלט במשרד החוץ, על יצירת מדיניות קשה מאוד כלפי שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה ובכך ישראל הצטרפה למדינות אשר מטילות סנקציות על המדינה.
הסיבה העיקרית לכך הייתה הרצון לפרק את "ברית המצורעות", שבו היו יחדיו דרום אפריקה וישראל.
בספטמבר 1987 החליטה ממשלת ישראל על מגוון רחב של סנקציות כלכליות ופוליטיות על משטר האפרטהייד, דבר שעורר חשד קל בעולם בתחילת המהלך.
כיום שוררים בין ישראל ודרום אפריקה יחסים דיפלומטיים מלאים, אך אלה רחוקים מלהיות יחסים חמים.
המנהיגות של הקונגרס הלאומי האפריקני, תנועת השחרור שהפכה מפלגת השלטון בדרום אפריקה מאז סיום האפרטהייד, מצהירה על סולידריות ועל תמיכה במאבק לחופש של הפלסטינים ומגנה את היחס של ישראל לפלסטינים.
המסחר בין שתי המדינות כיום הוא ער ועומד על כ-8.
1 מיליארד ראנד דרום אפריקאי (קצת יותר ממיליארד דולר) נכון לשנת 2007.