כל מה שרצית לדעת על היסטוריה של אלג'יריה:
אלג'יריה שוכנת בשפלת החוף הפוריה של צפון אפריקה, זו שממערב לתוניסיה, המכונה בשם המגרב.
אזור זה של צפון אפריקה שימש לאורך הדורות כאזור נדידה לעבר אירופה או המזרח התיכון.
לכן, תושבי האזור הושפעו מעמים שמוצאם מאזורים אחרים.
ממפגש זה של עמים התפתח העם הברברי, אשר לשונו ותרבותו שלטה ברוב האזור עד להתפשטות האסלאם ועמי ערב, אף שגם בתקופות קודמות נכבש אזור מחייתם של הברברים ויושב על ידי בני קרתגו, הרומאים והביזנטים.
הכוחות המשמעותיים ביותר בעיצוב ההיסטוריה של אלג'יריה היו התפשטות האסלאם, ההשפעה הערבית, ההשפעה העות'מאנית, ההתיישבות הצרפתית והמאבק לחירות.
אלג'יריה המודרנית היא דוברת ערבית ברובה, אבל מיעוט נכבד בה עדיין דובר את שפת הילידים הברברית, אשר שרדה מן התקופה הנאוליטית.
סמוך לשנת 1100 לפנה"ס הקימו הפיניקים,יורדי ים אמיצים שבאו ממזרחו של הים התיכון (מצור ומצידון),מושבות לאורך חופה של אפריקה הצפונית ,מהן בשטח הנקרא כיום אלג'יריה.
הגדולה במושבות של הפיניקים,קרת חדשת (קרתגו) הייתה בשטח הנקרא כיום תוניסיה.
לאחר שרומא הרסה את קרת חדשת,בשנת 146 לפנה"ס כבשה גם את אלג'יריה.
בשנת 429 גרשו הוונדולים הברבריים את הרומאים.
הם שלטו תקופה קצרה בארץ.
כעבור מאה שנה ניצחה ביזנטיה, או הקיסרות הרומאית המזרחית, את הוונדולים.
במאה השביעית הגיעו הערבים לאלג'יריה.
מנהיגי שבטים ערביים שלטו בארץ קרוב לאלף שנה.
בשנים 1830-1518 הייתה אלג'יריה חלק אוטונומי מן הקיסרות העות'מאנית.
בשנת 1830 פלשה צרפת לאלג'יריה , ולאחר שנים רבות של התנגדות מזוינת של האלג'ירים כבשה אותה.
מאז הייתה הארץ לחלק מהקיסרות הצרפתית.
בראשית מלחמת העולם השנייה נכנעה צרפת לגרמניה,וממשלת וישי שלטה גם באלג'יריה.
בשנת 1942 כבש הצבא של בעלות הברית,וגנרל שרל דה גול,מנהיגה של "צרפת החופשית",קבע בה את מטהו.
אחרי המלחמה הוקמה באלג'יריה "החזית לשחרור לאומי",שמטרתה הייתה לשחרר את הארץ משלטון צרפת.
וב-1 בנובמבר 1954 התחיל המאבק על עצמאותה של אלג'יריה שנסתיים בניצחון מקץ שבע שנים.
לאחר משא ומתן ממושך וקשה בין הצרפתים לבין האלג'יריים נחתם הסכם שביתת נשק ששם קץ למלחמה.
ב-3 ביולי 1962 הייתה אלג'יריה למדינה עצמאית.