כל מה שרצית לדעת על היסטוריה של העיתונאות בארץ ישראל:
העיתונאות העברית בארץ ישראל החלה לצמוח לפני קום המדינה, בגולה, במקומות בעולם בהם העיתונאות התחילה להתפתח.
באותה תקופה עמים רבים שאפו להקים לעצמם עיתון שזו שאיפה לעצמיות, חופש ביטוי והתארגנות הקהילה.
העיתון היווה מקום לבטא בו יש דעות ומחשבות.
העיתון בעיקרו שימש תחליף לפורום הישן, אותה כיכר מרכזית שבה התנהלו החיים במרכזים הכלכליים והחברתיים.
העיתון שימש תוספת לאותו פורום וכבר לא צריך להגיע לכיכר כדי לדעת מה קורה.
ניצניה של העיתונאות העברית בארץ ישראל פרחו כמעט 200 שנה אחרי שעיתונאות עברית ויהודית התבססו באירופה.
ראשון העיתונים היהודיים ראה אור בעולם, במחצית המאה ה-17, באמסטרדם, תחת השם "גאזיטה דה אמסטרדם", עיתון בלאדינו שהופיע לראשונה ב-1672.
בעקבות גירוש ספרד היגרו יהודים רבים מספרד לאמסטרדם ונוצר צורך בעיתון שישרת אותם.
העיתון היהודי הבא אחריו היה "לציר שטאגישי קוראנט" (השליח של יום שלישי), שהופיע לראשונה ב-16 באוגוסט 1686, נכתב ביידיש בכתב רש"י והתקיים שנה וחצי.
שני העיתונים יועדו בעיקר לסוחרים, היו בהם גם ידיעות מדיניות, אך מרכזם היה מסחר וכלכלה.
במאה ה-18 התפתחה עיתונאות יהודית במיוחד באמסטרדם, אך רק במאה ה-19 התחילה הפריחה האמיתית של העיתונאות באירופה, וזאת מכיוון שכלולים טכנולוגיים שמאפשרים הדפסה.
כמו כן גם להשכלה תרומה לא מועטה – כדוגמת ידיעת קרוא וכתוב.
בשנות ה-40 התרחשה התפתחות מואצת של העיתונאות היהודית.
אחת הסיבות לכך היא עלילות דמשק – עלילות דם שהותירו חותם עמוק על הקהילות היהודיות בעולם, נתנו תאוצה ליהודים שיתחברו ביניהם ויתגבשו כקהילה.
כתב העת הראשון בעברית הוא פרי עץ החיים, 1691.
במשך השנים יצאו לאור 160-170 עיתונים בשפה העברית.
ב-1856 יוצא לאור העיתון העברי הראשון במרכז אירופה – "המגיד", ולאחר 4 שנים ראה אור "המליץ".
אלו 2 שבועונים שיצאו במקביל ויוצקים את יסודות העברית שפורחת יותר מאוחר בברית המודרנית בא"י.