כל מה שרצית לדעת על היסטוריה של הפיליפינים:
ההיסטוריה של הפיליפינים מתחילה עם הגעתם של בני האדם הראשונים אל האיים, לפני כ-30,000 שנים דרך גשרי יבשה[דרושה הבהרה].
האירופים הגיעו אל הפיליפינים רק ב-16 במרץ 1521 כאשר התגלו האיים על ידי מגלה הארצות פרדיננד מגלן במסעו מסביב לעולם.
החל מ-1565 החל יישוב האיים על ידי הספרדים בהנהגת מיגל לופז.
ההתיישבות החלה באי סבו והצפינה אל האי לוזון שם התרכזה בעיקר באזור מנילה שהפכה עד מהרה לעיר הבירה.
במשך יותר מ-300 שנים היו הפיליפינים מושבה ספרדית.
המהפכה הפיליפינית החלה באפריל 1896 והגיעה לשיאה עם הכרזת העצמאות ויצירת הרפובליקה הפיליפינית הראשונה.
חוזה פריז שסיים את מלחמת ארצות הברית-ספרד, העביר את השלטון באיים לידי ארצות הברית.
השלטון הקולוניאלי של ארצות הברית בפיליפינים החל בדצמבר 1899.
מידה רבה של שלטון עצמי ניתנה לפיליפינים ב-1935, אך עזיבת ארצות הברית, שהייתה מתוכננת ל-1946 נדחתה עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש האיים על ידי יפן.
ב-1944 שבה ארצות הברית, בהנהגת הגנרל דאגלס מקארתור וכבשה את האיים, על מנת לשוב ולהעניק להם את עצמאותם.
החל משנת 1972 שלט באיים הדיקטטור הצבאי פרדיננד מרקוס.
בתקופת המלחמה הקרה נהנה מרקוס, שהיה פרו-מערבי, מתמיכתה של ממשלת ארצות הברית, על אף שהשיטות הרודניות בהן החזיק בשלטון, והשחיתות האישית שליוותה את משטרו היו ידועות.
ב-1986 הביא מרי עממי להפלת משטרו של מרקוס, ליציאתו לגלות בארצות הברית, ולקיום בחירות דמוקרטיות.
מאז נפילת מרקוס היו הפוליטיקה והכלכלה באיים לפחות יציבים, והשגשוג הכלכלי של שנות ה-60 ושנות ה-70 של המאה ה-20 לא שב.