כל מה שרצית לדעת על היסטוריה של חוף השנהב:
קיים קושי לקביעת התאריך המוקדם ביותר לנוכחות אנושית בחוף השנהב (הקרויה רשמית Côte d'Ivoire; קוט דיוואר), מכיוון ששרידים אנושיים לא נשתמרו היטב באקלים הטרופי השורר באזור.
אף על פי כן, גילוי כלי נשק עתיקים ושרידי כלי עבודה (בעיקר גרזנים שנחתכו מפצלים, בישול ודייג) במדינה פורשו כעדות לנוכחותה של אוכלוסייה אנושית גדולה המשויכת לתקופה הפלאוליתית העליונה (בין 15,000 ל-10,000 לפנה"ס) או לתקופה הנאוליתית, לכל הפחות.
תושביה הקדומים של חוף השנהב, ככל הנראה פיגמים, השאירו שרידים לנוכחותם ברחבי הארץ והיסטוריונים מאמינים כי התמזגו או הוחלפו בידי אבותיהם של האוכלוסייה הנוכחית.
בסביבות המאה ה-8 לפנה"ס החלו הגיעו לאזור סוחרים ברברים מצפון אפריקה, אשר חצו את מדבר סהרה וסחרו במלח, זהב ועבדים.
במאה ה-15 היו הפורטוגזים לאירופאים הראשונים שהגיעו לאזור, וסחרו בעבדים וסחורות נוספות, כגון זהב.
הסחר שהתפתח בשנהב במהלך המאה ה-17, נתן את שמו לאזור שהפך לאחר מכן למדינה.
בשנים 1844-1843 הפכו מספר אזורים בחוף השנהב לפרוטקטורט צרפתי.
במסגרת המירוץ לאפריקה, הפך ב-1886 כל אזור החוף למושבה צרפתית אשר הוכרזה רשמית ב-1893, לאחר ההשתלטות על המדינה כולה, והתקיימה עד 1946.
בין השנים 1946 ל-1958 הייתה חוף השנהב חלק מהאיחוד הצרפתי שכלל את מושבותיה לשעבר של צרפת במסגרת הרפובליקה הרביעית.
ב-1958 ניתנה לחוף השנהב אוטונומיה במסגרת הקהיליה הצרפתית, עד לקבלת עצמאותה ב-1960.
לאחר קבלת העצמאות נבחר פליקס הופואה-בואני כנשיאה הראשון של חוף השנהב והקים רפובליקה בשלטון מפלגה אחת, המפלגה הדמוקרטית של חוף השנהב.
תחת הנהגתו שגשגה כלכלתה המדינה בשני העשורים הראשונים לקיומה, בהשוואה לשכנותיה, תוך סיוע מסיבי מצרפת וממדינות מערביות נוספות.
לאחר מותו של הופואה-בואני ב-1993 החלו בחוף השנהב סכסוכים בין הקבוצות האתניות השונות בשל המצב הכלכלי שהחל להתדרדר מתחילת שנות ה-80 ואילך.
סכסוכים אלה החריפו לעימות על רקע מוצא, תרבות ודת והביאו להפיכה צבאית ב-1999 ואחריה לשתי מלחמות אזרחים אשר חילקו את המדינה בין מוסלמים שבצפון המדינה לנוצרים שבדרומה.
עלייתו לשלטון של מנהיג האופוזיציה אלאסן ואטארה לאחר מלחמת האזרחים השנייה ב-2011 איחדה מחדש את המדינה והביאה לסיומה תקופה ארוכה של חוסר יציבות ושפיכות דמים.