כל מה שרצית לדעת על היסטוריה של סינגפור:
סינגפור החלה את דרכה כנמל עתיק בשם טמסק.
בחפירות ארכאולוגיות נמצאו באי שרידים ליישוב אורבני, ונראה שהוא היווה מרכז מסחר אזורי.
בימי הביניים נשלטה סינגפור בידי אימפריית סריויג'איה שמרכזה היה באי סומטרה.
אחר כך, במאה ה-14, נשלטה בידי סולטנות מלאקה.
בשנת 1613 נשרפה סינגפור בידי כח צבאי של פורטוגל והתפתחותה נפסקה לזמן רב.
אך המלזים נותרו אדוני האי עד 1819 וההשתלטות הבריטית.
במאה ה-16 נפוץ הכינוי "סינגפורה" שמשמעותו בסנסקריט "עיר האריה".
שגשוגה ומעמדה הנוכחי של סינגפור יכולות להחשב, במידה לא מעטה, כתוצאה בלתי-ישירה של המלחמות הנפוליוניות.
כתוצאה מסיפוח הולנד בידי נפוליון בשנת 1810 יצאו הבריטים, אויבי נפוליון, למלחמה לכבוש את המושבה ההולנדית באי ג'אווה, (אינדונזיה של היום).
בראש המשלחת הבריטית עמד סטמפורד רפלס (Stamford Raffles), קצין מוכשר ושאפתני שהנהיג מדיניות ליברלית-יחסית בהיותו מושל ג'אווה הבריטי .
לאכזבתו של רפלס, עם מפלת נפוליון ב-1814 החזירה בריטניה את ג'אווה להולנדים.
כתחליף השתלט רפפלס על סינגפור ב-1819, למרות חוסר נחת של הממשלה בלונדון שראתה בשטח זה אזור השפעה הולנדי, והקים בה נמל פטור ממכס.
באופן מיידי החלו להגיע למקום סוחרים מכל רחבי האזור, שביקשו להימלט מן המגבלות החמורות והמסים הגבוהים שהטיל השלטון הקולונאילי ההולנדי, והממשלה הבריטית העניקה הכרה רטרואקטיבית למעשהו.
כאשר עזב רפלס את סינגפור ארבע שנים מאוחר יותר, כבר היו שם נמל גדול ועיר שהתפתחה והתרחבה במהירות.
מיקומה האסטרטגי של סינגפור בשער הכניסה והיציאה של מצר מלאקה, אשר בו הבחין רפפלס, הוא מהגורמים המרכזיים לשיגשוגה הכלכלי כעיר נמל.
נתיב השייט העובר בה הוא מהעמוסים בעולם כולו.
את הבסיס לקהילה הסינית בסינגפור הניחו עובדים עניים מסין שהקימו את הנמל בשירות הבריטים, בתקופה שבה עוד היה רוב האי מכוסה ג'ונגל.