כל מה שרצית לדעת על הכול בסדר:
הכול בסדר (בצרפתית: Tout va bien) הוא סרט קולנוע צרפתי משנת 1972 בבימוים של ז'אן-לוק גודאר ושותפו ז'אן-פייר גורן, ובכיכובם של ג'ין פונדה ובעלה איב מונטאן.
עלילת הסרט מתרחשת במפעל נקניקיות שעובדיו פצחו בשביתה.
הסרט נפתח בכרזה "בשביל לעשות סרט צריך כסף, בשביל כסף צריך כוכבים".
השביתה במפעל מוצגת באופן טרגי מהול בקומיות מפעם לפעם.
ניכרת תחושה שזהו סרט תיעודי בעקבות השוטים הארוכים שהוא מייצר והמלל האין סופי.
הסרט מסופר בין היתר מנקודת מבטה של כתבת אמריקנית ובעלה הקולנוען המגיעים למפעל הנקניקיות על מנת לסקר שביתה שפורצת במפעל.
בעצם הם נכלאים יחד עם מנהל המפעל במשרדו בידי השובתים.
החוויה מערערת את אורח החיים של הזוג העמיד וחושפת את השקרים והריקנות המאפיינים את עבודתם וחיי היום-יום שלהם.
הסרט מותח ביקורת על ההתנהלות הקפיטליסטית של מנהל המפעל ובכך משרת אמירה כללית על כוח משחית כמו כן הסרט עושה שימוש קיצוני בטכניקות הניקור שגורם לנו הצופים לתהות ולהיזכר בעובדה שאנו צופים בסרט.
ברגעים מסוימים ישנה תחושה של צפייה בסרט דוקומנטרי, חלק מתחושה זו נובעת מזמן השוטים הארוך.
אופי הצילום של הסרט ייחודי, בכך שברוב הסרט אנו מטיילים בין החדרים במפעל בתנועת דולי לצדדים והפרספקטיבה שלנו נשארת דו ממדית כך שנוצרת תחושה של כוורת דבורים.
הסרט יצא בארצות הברית תחת השם "הכול בסדר" (Everything's All Right), ובמדינות רבות הוא נקרא "פשוט נהדר".
ניתן לשייך את הסרט לקבוצת הסרטים הנמנים עם תנועת הגל הצרפתי החדש.
ישנם שיגידו שזהו סרט שנוהג בביקורת כלפי אירועי מרד הסטודנטים שהתרחשו בשנת 1968 בצרפת והביאו את האומה הצרפתית למצב קריטי של 10 מיליון שובתים שהם כשני שלישים מכוח העבודה הצרפתי.
השביתה הייתה כה חריפה עד שכמעט הביאה לפירוקה של ממשלת דה גול.
ככל שהתנגדות המשטר למפגינים החמירה כך גם החמירו ההפגנות ולבסוף נאלץ דה-גול לפזר את האספה הלאומית ולהכריז על בחירות פרלמנטריות חדשות ב-23 ביוני 1968.