כל מה שרצית לדעת על הכלה (פסיכולוגיה):
בפסיכולוגיה, הכלה (באנגלית: containing) היא מושג בתחום הפסיכולוגיה המתאר יכולת לקבל רגשות וקשיים של הפרט או של האחר כפי שהם, מבלי להדוף או להכחיש אותם, או להשליך אותם על האחר בצורה לא מותאמת.
הכלה קשורה ביכולת לתת לרגשות ומצבים קשים פרשנות או הסתכלות המאפשרת את קבלתם והטמעתם.
מושג ההכלה פותח בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 על ידי הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון, בהקשר למושג הזדהות השלכתית של מלאני קליין, אצלה למד פסיכואנליזה.
מושג ההכלה של ביון התייחס ליכולת של האם להכיל תחושות ומצבים מאיימים של התינוק מבלי להשליך אותם חזרה על התינוק.
למשל, יכולת של אם להבין חרדה של תינוק שבוכה וצורח, ולגשת לחבק ולהרגיע אותו, במקום לפרש את הצרחות כמבטאות תחושות מאיימות שאולי אף קשורות לעולמה הפנימי של האם (למשל: "התינוק שונא אותי"), ובעקבות כך לקפוא או להתרחק ממנו בשל הקושי להתמודד עם תחושות אלו.
בהקשר של טיפול נפשי, ביון מתאר את המטפל כ"מכל" עבור המטופל, שתפקידו להכיל רגשות קשים שלו, שהוא מאויים מהם ומתקשה לעבד אותם בעצמו.
ההכלה נעשית על ידי קבלת רגשות אלו, השהייתם אצלו והפיכתם לפחות מאיימים, ולבסוף החזרתם אל המטופל באמצעות התערבות טיפולית כמו פרשנות בדרך שיוכל לחוש אותם, לקבל אותם ולא להיות מאויים מהם.
כך, על פי ביון, יכול המטופל לפתח יכולת הכלה עצמית – ללמוד בהדרגה להתבונן ברגשות קשים אלו ולהכיל אותם בעצמו.
לצד השימוש במושג זה בהקשר של הורות ופסיכותרפיה, עשוי מושג ההכלה לשמש בכל מערכת יחסים בין אנשים (למשל יחסי ידידות, יחסי עבודה), מבחינת היכולת של הפרט לקבל רגשות קשים של האחר, להבין ולהגיב בהתאם, באופן שלא דוחה רגשות אלו או משליך אותם על האחר.