כל מה שרצית לדעת על המדינה הספרדית:
המדינה הספרדית הוא השם הרשמי של המשטר שהתקיים בספרד משנת 1939 עד לשנת 1975 בתקופת הדיקטטורה האוטוריטרית של פרנסיסקו פרנקו.
המשטר צמח מתוך ניצחון הצד הלאומני במלחמת האזרחים הספרדית בהנהגתו של גנרל פרנקו.
מלבד התמיכה הפנימית, המשטר זכה לתמיכתם של איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית; בעוד שכוחות הרפובליקה זכו לתמיכה בעיקר על ידי ברית המועצות הקומוניסטית.
המשטר שהוקם לאחר מלחמת האזרחים כונה מאז (באופן בלתי רשמי) ספרד תחת פרנקו.
בעוד שהמדינה הספרדית לא הייתה מדינה פשיסטית, היא בכל זאת הייתה מדינה אוטוריטרית-ימנית; ועדיין, היא אימצה לעצמה את הסמלים והקישוטים החיצוניים שאפיינו מדינות פשיסטיות במאה ה-20.
לאחר הניצחון במלחמת האזרחים, הצד הלאומני ייסד מדינה אוטוריטרית בעלת משטר חד-מפלגתי תחת ההנהגה ללא העוררין של פרנקו.
מלחמת העולם השנייה החלה לאחר תום מלחמת האזרחים, ואומנם ספרד נשארה נייטרלית (לפחות כלפי מדינות המערב), היא בכל זאת שלחה דיוויזיה לחזית הרוסית כדי לתמוך בגרמנים; עמדה זו, האוהדת את מעצמות הציר, הותירה את ספרד מבודדת לאחר תום מלחמת העולם השנייה והתמוטטות מעצמות הציר.
מצב זה השתנה עבור ספרד עם תחילת המלחמה הקרה, אשר על פניו, האנטי-קומוניזם הנוקשה של פרנקו, רק קירב את המשטר בספרד לחיקה של ארצות הברית.
המדינה הספרדית הוכרזה כמונרכיה בשנת 1947, אך שום מלך לא עלה לכס השלטון.
פרנקו שמר לעצמו את הזכות למנות את האיש אשר יהא למלך; והתחמק במכוון מלבחור אחד, בשל אילוצים פוליטיים.
הבחירה נעשתה לבסוף ב-1969, כאשר הוכרז כי חואן קרלוס דה בורבון (נכדו של המלך האחרון, אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד) הוכתר בתואר (שלא היה קיים קודם לכן) נסיך ספרד, וכן בתור היורש המיועד של פרנקו.
עם מותו של פרנקו ב-20 בנובמבר 1975, חואן קרלוס הפך למלך האבסולוטי של ספרד.
מיד לאחר מכן, הוא החל בתהליך המעבר לדמוקרטיה, אשר נגמר עם הפיכתה של ספרד למלוכה חוקתית, בעלת משטר דמוקרטי פרלמנטרי.