כל מה שרצית לדעת על המוסדות הלאומיים:
המוסדות הלאומיים, הם המוסדות שהקימה התנועה הציונית בירושלים בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל.
כתשתית לקראת הקמת המדינה, ולביצוע פעולות מדיניות לקידום הציונות.
המוסדות הלאומיים ממשיכים לפעול עד ימינו, אך תפקידם ומעמדם השתנו בעקבות הקמת המדינה.
במוסדות הלאומיים נכללים:
ההסתדרות הציונית העולמית
לפני הקמת המדינה שימשה כמעין ממשלה שבדרך.
מאז קום המדינה עוסקת בעידוד העלייה, בהידוק הקשר בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות ובחינוך ציוני ויהודי התפוצות.
הסוכנות היהודית
לפני הקמת המדינה ייצגה את העם היהודי בפני ממשלת בריטניה, בעלת המנדט על ארץ ישראל.
מאז קום המדינה ממשיכה לעסוק בנושאי עלייה וקליטה, התיישבות וחקלאות.
הקרן הקיימת לישראל
לפני הקמת המדינה עסקה ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן.
מאז קום המדינה עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים והכשרת קרקע.
קרן היסוד
עד לקום המדינה – הזרוע הכספית של הנהגת היישוב.
מאז קום המדינה התרכזה קרן היסוד במימון העלייה וקליטת העולים ובמימון פעולות הסוכנות היהודית.
עד כינון האסיפה הלאומית היה עיקר הפעילות הארגונית בידי ההנהלה הציונית שקיימה מגעים עם השלטון המנדטורי בארץ ישראל ובבריטניה ועם מוסדות חבר הלאומים.
המוקד העיקרי היה בלונדון, שם ניהלו ויצמן וחברי ההנהלה את עיקר פעילותה.
מוקד שני, חלש יותר, היה בירושלים, שבה ישבו נציגי ההנהלה הציונית, כמו קולונל קיש.
הסניף בירושלים ניהל מגע עם ממשלת המנדט, כשהוא כפוף להוראות המרכז בלונדון.
דוגמאות נוספות למוסדות לאומיים: אסיפת הנבחרים הועד הלאומי (שימש מעין ממשלה ל"מדינה שבדרך" הרבנות הראשית (טיפלה בענייני הדת; בתי כנסת, שחיטה, קבורה) הסוכנות היהודית.
פעילות המוסדות הלאומיים הייתה מותנית אמנם בקבלת היתרים מהשלטון הבריטי, עם זאת, חיזקו המוסדות הלאומיים את התחושה של מעין מדינה ריבונית ויצרו בסיס משותף ליישוב למרות פיצולו האידאולוגי.
תמונת פנורמה של בית המוסדות הלאומיים