כל מה שרצית לדעת על המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות:
המערכה על ירושלים, סביבותיה והדרכים המובילות אליה נמשכה לכל אורכה של מלחמת העצמאות, החל מתחילת העימותים, שנפתחו לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה בנובמבר 1947, ועד הסכמי שביתת הנשק בראשית 1949.
ירושלים הייתה אחד ממוקדי הקרבות המרכזיים במלחמת העצמאות.
כשליש מהנופלים במלחמה נפלו בסביבותיה.
במהלך מחציתה הראשונה של המלחמה היה חלקה היהודי של העיר נתון במצור חלקי, ומאמץ אזרחי וצבאי רב מאוד הושקע בהעברת אספקה אליה מהשפלה.
המערכה נערכה תחילה בין כוחות ההגנה לבין כוחות ערבים בלתי סדירים (מיליציות חמושות שנקראו ביישוב: 'כנופיות'), כאשר בתווך עומדים כוחות צבא ומשטרה בריטיים, ולאחר הקמת המדינה בין כוחות צה"ל שהוקם על בסיס כוחות ההגנה והפלמ"ח, לבין "הלגיון הערבי (הלגיון הערבי של עבר הירדן")" הירדני והצבא המצרי.
לצד כוחות צה"ל פעלו בירושלים כוחות עצמאיים של האצ"ל והלח"י תוך שיתוף פעולה עם כוחות צה"ל, אך ללא קבלת מרות מלאה וזאת עד שחברו לצה"ל.
על אף הצלחת צה"ל בכיבוש שכונות ערביות במערב ובמרכז העיר ויצירת רצף שכונות בשליטה ישראלית, המערכה בעיר לא הוכרעה, והרובע היהודי במזרח העיר אף נכבש בידי הלגיון הירדני.
בסיום המלחמה במסגרת הסכם שביתת הנשק עם ירדן החלה תקופה בת כ־19 שנה בה חולקה העיר לשניים: חלקה המערבי ומובלעת הר הצופים בריבונות ישראל, וחלקה המזרחי (ובתוכו הרובע היהודי שנכבש) בשליטת ממלכת ירדן, כאשר בין שני חלקי העיר הפריד אזור חיץ ('הקו העירוני').
בלחימה בסביבות ירושלים נחלה ההגנה הפסד בקרבות מצפון, ממזרח ומדרום, כאשר ישובי גוש עציון מדרום לירושלים נכבשו על ידי הלגיון הירדני, ובעקבות הפסד זה הוחלט לפנות את בית הערבה ומפעל האשלג ממזרח לעיר, ואת נווה יעקב ועטרות מצפון לעיר.
בלחימה ממערב לעיר נחל צה"ל ניצחון, והצליח להשתלט על שטח רציף מירושלים ועד שער הגיא, ולפתוח את התעבורה מירושלים אל מישור החוף והשפלה.
סיום המלחמה הותיר את ירושלים המערבית מנותקת מפרבריה, כאשר פרוזדור ירושלים הצר מוליך את שפלת החוף ומישור החוף, בעוד ירושלים המזרחית נותקה משפלת החוף ומישור החוף על נמליהם, והפכה ליישוב בעורף הממלכה הירדנית.