כל מה שרצית לדעת על המפלגה הפרוגרסיבית:
המפלגה הפרוגרסיבית היא מפלגת מרכז ליברלית, אשר פעלה בישראל בשנות ה-50.
המפלגה הפרוגרסיבית נוסדה מיד לאחר הקמת מדינת ישראל, באוקטובר 1948, על ידי יוצאי מפלגות שקמו שנים לפני כן: "עלייה חדשה", שהייתה מורכבת בעיקר מעולים מגרמניה וממרכז אירופה, תנועת "העובד הציוני", שהייתה מפלגת עובדים לא-סוציאליסטית, שהשתייכה להסתדרות וסיעת הציונים הכלליים א', אשר פרשה מהציונים הכלליים באוגוסט 1948 בעקבות מה שכינו: "המגמה להפוך את הציונות הכללית למפלגה של המעמד הבינוני".
המפלגה התמודדה בבחירות לכנסות הראשונה עד הרביעית, ובשלהי כהונתה של הכנסת הרביעית התאחדה עם הציונים הכלליים לתוך המפלגה הליברלית.
המפלגה הפרוגרסיבית הייתה חברה בכל הקואליציות שבתקופת קיומה, פרט לתקופה של כשנה ורבע (8 באוקטובר 1951 – 24 בדצמבר 1952).
בכל שנותיה המפלגה החזיקה בתיק אחד – משרד המשפטים, אשר נשמר באופן קבוע לפנחס רוזן.
חברים בולטים נוספים במפלגה היו יזהר הררי, אברהם גרנות (יו"ר קרן קיימת לישראל), משה קול (חבר הנהלת הסוכנות היהודית ויו"ר עליית הנוער), גרשום שוקן (העורך והבעלים של עיתון הארץ), שמעון כנוביץ' (יוזם "חוק כנוביץ'" למניעת מִפגעים אקולוגיים), אידוב כהן (מראשוני המתריעים ביישוב היהודי אודות שואת יהודי אירופה), יהודה שערי (יו"ר המדור לפנסיה בהסתדרות ולאחר מכן ח"כ וסגן שר מטעם הליברלים העצמאיים) והלל זיידל.
בשנים 1953-1955 הוציאה המפלגה יומון בשם "זמנים".
לקראת סוף כהונתה של הכנסת החמישית, לאחר שהמפלגה הליברלית חברה ל"חירות" להקמת גח"ל, פרשו ממנה רוב חברי המפלגה הפרוגרסיבית לשעבר והקימו את "המפלגה הליברלית העצמאית לישראל" ובקיצור ל"ע (ליברלים עצמאיים).
אחרי חבירה קצרה למערך התמזגה ל"ע במסגרת שינוי ונעלמה מהמפה הפוליטית.