כל מה שרצית לדעת על המרד ההודי הגדול:
המרד ההודי הגדול (The Great Indian Mutiny) מוכר בין היתר גם בתור המרד ההודי של 1857 (The Indian Mutiny of 1857) היה מרד שפרץ בשנת 1857 בקרב חיילים ששירתו בארמיית בנגל של חברת הודו המזרחית הבריטית.
הניצוץ שהצית את המרד הייתה שמועה שקרית שתרמילי הנייר של רובי האנפילד סימן 1853 החדשים, נמשחו בשומן חזיר ופרה (האחד אסור באסלאם והשני קדוש בהינדואיזם).
מכיוון שזה נתפס כעלבון חמור ופגיעה קשה במסורת ובדתות, התחילו התמרדויות בעיקר בקרב חיילים אשר שירתו בארמיית בנגל ובעיקר בצפון הודו.
הם הרגו את הקצינים האנגליים שלהם והשתלטו על מספר ערים ואזורים.
הם הצליחו לכבוש את דלהי, איתרו את הקיסר האחרון של האימפריה המוגולית, באהדור שאה השני (Bahadur Shah) שהיה בן 82 בזמן המרד, והמליכו אותו עליהם.
במשך כשנתיים נמשכו האירועים והמאורעות.
שליטה על אזורים נרחבים בתת היבשת ההודית הייתה ביידי המורדים, או לפחות נתונה להשפעתם.
אך חשוב לציין שהמרד לא כלל את כל חלקי הודו הבריטית.
20 מדינות הודיות סייעו לבריטים לדכא את המרד וכמות המדינות המורדות הייתה קטנה מאוד, אך חלקים נרחבים בצבאות של מדינות שנשארו נאמנות לברטים התמרדו, ולכן על אף שהמדינה לכאורה נשארה נאמנה, היא לא יכלה להעניק לבריטים שום סיוע ממשי.
אך הודות לחוסר הארגון של המורדים, לעובדה שהמרד לא סחף את כל שכבות האוכלוסייה ההודית ואף לא את כל יחידות הצבא (רבות מהיחידות נשארו נאמנות לבריטים, וצבאות רבים מאזורים אחרים בהודו כדוגמת ארמיות מדרס ובומביי אף נלחמו כנגד המורדים בני עמם) ובעיקר משום שלא הייתה הנהגה מרכזית למרד אלא התארגנויות מפוזרות, הצליחו הבריטים לדכא את המרד בשיטתיות ובמקצועיות.
הם בודדו את המוקדים העיקריים של המרד, ונלחמו בכל אחד מהם בנפרד עד לכיבושו וחיסולו.
המרד ההודי הגדול הביא לקץ פעולתה של חברת הודו המזרחית הבריטית.
בחוק שעבר בפרלמנט הבריטי בשנת 1858, נקבע שהחברה סיימה את תפקידה, וסמכויותיה ונכסיה הועברו לשליטת הכתר הבריטי.
כחלק ממעבר השלטון, הוקם משרד הודו על מנת לשלוט בהודו, ומנהלה, המשנה למלך, הפך גם לשליט הודו שהתמנה כל פעם לארבע שנים.
התחילה סדרת רפורמות בשלטון בהודו, ובין היתר נעשה ניסיון לשלב הודים בני הקאסטות הגבוהות בשלטון וכן פותח מנגנון השירות הציבורי שינהל את הודו עד לקבלת העצמאות המלאה שלה מידי בריטניה ב-1947.