כל מה שרצית לדעת על המשטרה הניידת:
המשטרה הניידת (באנגלית: Police Mobile Force, ובראשי תיבות: PMF) הייתה יחידה של משטרת המנדט שהוקמה בשנת 1940, כאשר משטרת המנדט לקחה על עצמה חלק מהמשימות שקודם לכן היו בידי הצבא הבריטי שהיה עסוק בלחימה כנגד מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.
עם הקמתה מנתה היחידה, שנחשבה יחידת עילית, כ-550 איש, שכללו כ-50 קצינים בריטיים, 250 שוטרים בריטיים וכ-250 שוטרים ארץ ישראליים, יהודים וערבים.
החל משנת 1944 שימשה היחידה במאבק כנגד המחתרות שקמו ביישוב העברי ולצורך כך גויסו אליה עוד כ-2000 שוטרים בריטיים והשוטרים הארצישראליים שוחררו ממנה.
היחידה התנייעה באמצעות שריוניות ושימשה ככלי חשוב במאבק הבריטים כנגד המחתרות, שהחמיר בשנת 1945 עם הקמת תנועת המרי העברי.
תקציבה בשנים 1945-1946 הגיע למעל מליון לירות.
מפקדה האחרון של היחידה היה הבריגדיר ברנרד פרגוסון.
בליל ה-22 בפברואר 1946 תקף הפלמ"ח ארבעה מבסיסי המשטרה הניידת, בג'נין, בשפרעם (במקום בו מצוי כיום בית הספר לשוטרים של משטרת ישראל), בכפר ויתקין (במקום בו מצוי כיום מחנה משטרת החופים בנעורים) ובשרונה (במקום בו מצויה כיום הקריה בתל אביב).
בפעולת שרונה נהרגו ארבעה מאנשי הפלמ"ח, המכונים "הארבעה" וכיום נקרא על שמם רחוב הארבעה בתל אביב.
בדצמבר 1946, בעקבות המלצתו של צ'ארלס ג'ורג' ויקהאם, הודיע הקולונל ויליאם ניקול גריי, מפקד משטרת המנדט, על פירוק היחידה, והטמעת שוטריה בשורות המשטרה הכללית.
הסיבה שניתנה לכך הייתה כי בעת הקמת היחידה, בשנת 1940, לא יכול היה הצבא להעניק סיוע צבאי למשטרה, אך לאחר מכן השתנה המצב, ואין עוד צורך בפעילות היחידה.