כל מה שרצית לדעת על הנפת הדגל הסובייטי מעל בניין הרייכסטאג:
חיילי הצבא האדום מניפים את הדגל הסובייטי מעל בניין הרייכסטאג הוא תצלומו הידוע ביותר של הצלם היהודי-סובייטי יבגני חאלדיי.
התמונה שצולמה ב-2 במאי 1945 במהלך הקרב על ברלין, התבררה כמבוימת ומרוטשת.
במהלך כיבוש ערים בצבא האדום התפתחה מסורת של הנפת דגל במקום הראשי של העיר.
באספת מועצת העיר של מוסקבה ב-6 בנובמבר 1944 יוסיף סטלין נאם על הצורך בסיום המלחמה תוך הנפת הדגל האדום מעל ברלין.
במהלך קרבות על העיר דגלים אכן הונפו מעל בניין העירייה, שער ברנדנבורג, משרדו של אדולף היטלר ואתרים חשובים נוספים.
היה צורך להחליט איזה דגל יהיה "הדגל הרשמי" אשר יסמל את הניצחון.
הנחיית סטלין הייתה חד-משמעית – דגל מעל בניין הרייכסטג.
במהלך המתקפה מפקדת חטיבה מס' 150 הודיעה כבר ב-14:25 של 30 באפריל שהבניין נכבש.
הדבר הועבר לעיתונות ולשידור ברדיו.
מעשית בשעה זו לא היה בבניין אף חייל סובייטי.
החיילים הראשונים הצליחו לחדור לבניין רק לקראת השעה 10 בערב.
קבוצה בפיקודו של סמל מינין הצליחה לעלות לגג הבניין ולהניף דגל.
באותו זמן יגורוב וקנטריה שבראשותם היה דגל מס' 5 נמצאו במטה של יחידה אחרת.
לקראת חצות הגיע לבניין הרייכסטג מפקד אחת היחידות שהשתתפו במתקפה והתעניין איפה הדגל הרשמי.
לקראת השעה 3 בבוקר ב-1 במאי הם הגיעו עם הדגל לגג הבניין והניפו אותו.
לאחר שנה, ב-8 במאי 1946 8 חיילים קיבלו את התואר הגבוה, מהם 3 לאחר המוות.
מסיבות שלא ברורות עתה, מינין וקבוצתו לא היו בין מקבלי האותות.
מינין בעצמו קיבל את תואר גיבור רוסיה רק בשנת 1998 בתקופת נשיאותו של ילצין.
גאורגי ז'וקוב קיבל כ-20 פניות לתת אות גיבור ברית המועצות למניפי הדגל על בניין הרייכסטג.
הוא החליט לא להעביר למוסקבה אף שם עד לבירור הנושא.
מפקד הארמייה השלישית נתן הנחייה להכין 9 דגלים וכל אחד מהם קיבל מספר.
בהמשך, דגל מס' 5 יקבל את התואר "דגל הניצחון".
בלילה של 22 באפריל הדגלים הועברו לנציגי היחידות שהשתתפו במתקפה על הרייסטג.
חאלדיי התקנא בצלם ג'ו רוזנטל, אשר צילם זמן קצר לפני-כן, ב-23 בפברואר 1945, את "הנפת הדגל באיוו ג'ימה".
תצלום עבורו זכה רוזנטל בפרס פוליצר באותה שנה.
על אף הטענות, שרוזנטל הכחיש בתוקף עד מותו, כי גם תמונתו בוימה, הרי שהדימוי ההרואי תרם להאדרת יוקרתו של הצבא האמריקאי, וחאלדיי שאף להעניק לצבא האדום תצלום ניצחון הרואי דומה.
הוא הצטרף לצבא האדום ועם תחילת הקרב על ברלין, נסע לבירה הגרמנית כשבידיו דגל ברית המועצות.
בניין הרייכסטאג, משכנו של הפרלמנט הגרמני, שוכן בליבה של ברלין.
לאחר הצתת הבניין ב-1933 ושלילת סמכויות הפרלמנט ב"חוק ההסמכה" איבד הרייכסטאג כל משמעות מעשית פרט לסמליות שלו ולמיקומו הפיזי במרכז העיר.
הבניין נבחר לשמש כרקע של תמונת הניצחון לאחר שנבחנו גם מקומות אחרים כמו שדה התעופה טמפלהוף ושער ברנדנבורג.
בשעות הערב של 30 באפריל 1945, יום לאחר תחילת הקרב לכיבוש הרייכסטאג וסביבתו, וכשההגנה הגרמנית בשיאה, עשתה קבוצה בת ארבעה חיילים סובייטים את דרכה במעלה הבניין עד לגגו, כשבידם דגל ברית המועצות.
הקבוצה בחרה באחד מהפסלים שבגג כנקודה בה יניפו את הדגל, וחיברו את מוט הדגל לבקע שמצאו בפסל.
וכך, בשעה 22:40, טיפס מיכאיל מינין על הפסל והניף את הדגל.
שום צלם לא היה באזור והרגע לא הונצח.
ביומיים שלאחר ההנפה הראשונה המשיכו הקרבות העזים בבניין, כשהסובייטים עוברים מחדר לחדר ונלחמים בחיילים הגרמנים האורבים להם.
ההתקדמות הרוסית אמנם לא נבלמה, אך מאידך, השכילו החיילים הגרמנים לסלק את הדגל מגג הבניין.
ב-2 במאי נכנעו הגרמנים ומרביתם נטשו את הבניין, כשרק חילופי אש קלים ממשיכים להתחולל.
חאלדיי ניצל את ההזדמנות ואסף קבוצה של שלושה חיילים סובייטים, ויחד הם עלו לגגו של בניין הרייכסטאג, שם הניפו את הדגל, כשחאלדיי מצלם 36 תצלומים של המאורע.
כיום ידוע על לפחות שלושה צלמים אחרים שצילמו חיילים סובייטים מניפים דגלי ניצחון על גג הרייכסטאג ב-1 וב-2 במאי, ברם אף אחד מהם לא זכה למידת הפרסום לה זכה תצלומו של חאלדיי.
בתצלום נראים שני חיילים: מליטון כנתריה אשר מחזיק בדגל, ומיכאיל יגורוב התומך בו (חייל שלישי, אלכסיי בֶּרֶסט, נראה בתצלום אחר (החייל הימני ביותר)).
על אף שהתצלום בוים, הוא הפך לאחד המפורסמים בהיסטוריה של הצילום.
לתצלום גרסאות שונות, כאשר שני שינויים בולטים במיוחד; בתמונה המקורית מבצבצים שני שעונים על ידו של החייל שתומך במניף הדגל, שהיו ככל הנראה שלל ביזה.
על מנת שלא לבייש את הצבא האדום רוטשה התמונה ואחד השעונים הועלם.
התצלום שפורסם במגזין Ogonjok תשעה ימים לאחר ההנפה ב-13 במאי כבר כלל שינוי זה.
בעיבוד נוסף, שהתבצע מאוחר יותר, הוסיף חאלדיי עשן לתצלום כדי להאדיר את הרושם.