הסכם חברון


כל מה שרצית לדעת על הסכם חברון:
הסכם חברון, או בשמו הרשמי פרוטוקול בדבר ההערכות מחדש בחברון, הוא הסכם נלווה להסכם טאבה (הסכם אוסלו ב'), שנחתם בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית באמצעות דן שומרון וסאיב עריקאת ב-15 בינואר 1997.
ההסכם עוסק בפריסה מחדש של צה"ל בחברון, העיר היחידה ממנה לא יצאו כוחות צה"ל בשלב הנסיגות הראשון שלאחר הסכם אוסלו ב'.
ההסכם מחלק את חברון לשני אזורים: אזור אחד (H1) יעבור לשליטה פלסטינית מלאה והאזור השני (H2), שבו מרוכז היישוב היהודי בחברון וכן 40 אלף תושבים פלסטינים, יישאר בשליטתו של צה"ל.
להסכם שני חלקים: הראשון מתייחס להיבט הביטחוני ואילו החלק השני מתייחס להיבט האזרחי.
החלק העוסק בהיבט הביטחוני דן במספר נושאים: הערכות מחדש בעיר חברון; סמכויות ביטחוניות ואחריות ביטחונית; סידורי ביטחון מוסכמים; אמצעי ביטחון משותפים; המשטרה הפלסטינית; אתרים קדושים; צעדי נירמול בעיר העתיקה ונוכחות בינלאומית זמנית (TIPH).
החלק העוסק בהיבט האזרחי מתייחס להעברת כוחות ואחריות אזרחיים; תכנון בנייה ותיחום; תשתית; תחבורה; פקחים עירוניים; מיקום משרדים של המועצה הפלסטינית ולשירותים עירוניים.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להסכם חברון:
חברון
הסכסוך הישראלי-פלסטיני: הסכמים
חוזים והסכמים במאה ה-20
1997 בישראל
חברון: היסטוריה