כל מה שרצית לדעת על העברית בתקופת בית שני:
העברית בתקופת בית שני היא שלב בלשון העברית הנמצא מבחינה כרונולוגית בתווך בין העברית המקראית לבין לשון חז"ל.
לעברית מתקופה זו קווי לשון המאפיינים אותה במובהק ומבדילים אותה מתקופות העברית שלפניה ואחריה.
עם זאת, יש מחלוקת בקרב החוקרים האם היה דיבור של ממש בניב זה, או שהוא משקף שפה ספרותית-מלאכותית ששימשה רק לכתיבה.
חלק מן הקושי בחקר העברית בתקופה זו נובע מכך שטקסטים מתקופת בית שני מועטים יחסית.
למעשה קיימות שתי קבוצות עיקריות של חיבורים, שהם כמעט הטקסטים היחידים שנותרו בעברית מאותה תקופה:
ספרי המקרא המאוחרים, רובם מן התקופה הפרסית, שאת לשונם מכנים גם בשם עברית מקראית מאוחרת;
מגילות ים המלח, שאת לשונן מכנים לשון המגילות הגנוזות, ותעודות נוספות (ספרים חיצוניים כגון ספר בן סירא ותעודות ארכאולוגיות), רובן מן התקופה היוונית ואף הרומאית.