כל מה שרצית לדעת על הערצת המאגים:
הערצת המאגים הוא ציורו המפורסם ביותר של ג'נטילה דה פבריאנו (1370-1427), אמן איטלקי בסגנון הגותי הבינלאומי, אשר פעל בעיקר באזור טוסקנה.
את הציור הוא השלים בשנת 1423 בפירנצה, וכיום היצירה מוצגת בעיר במוזיאון האופיצי.
הציור הוזמן על ידי פלה סטרוצי, בנקאי, פוליטיקאי וסופר איטלקי, כבר בשנת 1420, כאשר הגיע ג'נטילה דה פבריאנו לפירנצה.
על כן, גם פלה וגם אביו, אונופריו, מופיעים בציור.
מבחינת נושאו מתאר הציור סיפורם של שלושת המגים, שלושה חכמים או מלכים שהגיעו מהמזרח אל בית לחם כדי לסגוד לישו לאחר לידתו.
סיפורם של שלושת המגים (או שלושת האמגושים) מתואר בברית החדשה בבשורה על פי מתי.
כאמור, בציור משולבים גם הפטרונים שהזמינו אותו כחלק מהקהל שמלווה את המגים שמגיעים לברך את ישו.
מבחינה סגנונית, הציור אמנם מבטא בצורה מובהקת את סגנון הגותיקה הבינלאומית, אך ניכרות בו גם השפעות של אמני הרנסאנס המוקדם שפעלו בפירנצה באותה התקופה.
כנהוג בגותיקה הבינלאומית הציור מכיל עומס של פרטים עיטוריים וקישוטיים, שמעניקים לו מראה עשיר ותכשיטי.
כמו כן, ניתן לזהות הבדלים בין האופן בו מתוארת האצולה או הדמויות הקדושות, לעומת המעמדות הנמוכים.
הדמויות הקדושות ובני האצולה מתוארים באופן לא ריאליסטי כי אם קישוטי ביותר, עם ריקוע של זהב, ללא התייחסות לפרופורציות הנכונות ומבלי לנסות לשוות להם מראה טבעי או אנושי.
דמויות האצולה הן מפוארות כמעשה צורפות, מאורכות בצורה לא טבעית, ונעדרות מסה ריאליסטית.
מצד שני, כאשר מדובר בפשוטי העם, ניכרת השפעת ההומניזם הרנסאנסי של התקופה: הדמויות הרבה יותר אנושיות וניכר ניסיון לתארן בצורה ריאליסטית יותר.
דוגמה לכך היא המשרת שמתכופף לטפל ברגלי הנסיך – אפשר לראות הקצרה בתיאור שלו והתייחסות לעומק החלל ולתנוחת גופו הטבעית.
גם תיאור החיות הוא נטורליסטי וטבעי יותר.
מבין ההישגים הבולטים של אמנות הגותיקה הבינלאומית ניתן למנות גם את ההתבוננות בטבע שמביאה לריאליזם תוכניתי (ולא בהכרח תיאורי) בכל מה שנוגע לחלקים הלא דתיים או אציליים של הציור.
היבט זה בא לידי ביטוי ב"הערצת המאגים" של דה פבריאנו גם בחלק העליון של היצירה בו מתוארות סצנות ג'אנר של השיירה שמגיעה עם המלאכים בתיאור נוף פנוראמי.
אפשר לראות בצד גם סצנות מחיי היום-יום כמו שני חיילים שעוצרים גנב.
בפרדלות התחתונות של היצירה מתוארות "ההצגה במקדש" (מימין), "הבריחה למצרים" (במרכז) ו"הלידה" (משמאל).
בסצנת "ההצגה במקדש" ניתן לזהות שוב את ההבדל באופן התיאור של האצילים למול תיאור פשוטי העם – בעוד שהאצילים מתוארים בצורה לא ריאליסטית ותוך הדגשת הפאר והאלגנטיות שלהם, פשוטי העם (הקבצנים) מתוארים בצורה טבעית ביותר.
האצילים זקופים, גבוהים ומתוארים כחסרי מסה, הקבצנים שפופים, וניכר בתיאורים ניסיון לשוות להם נפחיות ונוכחות טבעית בחלל.
סצנת הלידה היא סצנה לילית בה ניכרת השפעתו של האמן האיטלקי תדיאו גאדי בתיאור האור הבוקע מהמלאך בשמיים.
המלאך הוא מקור האור ואילו הרועים תחתיו מטילים צל – דבר שהוא כלל לא מובן מאליו באמנות התקופה ומדגיש שוב את הסגנון הנטורליסטי שדה פבריאנו משתמש בו לתיאור הדמויות הפשוטות ביצירה, לצד התיאור הבלתי ריאליסטי של הקדושים והאצילים.