כל מה שרצית לדעת על הפרדת עיסוקים מגדרית:
הפרדת עיסוקים מגדרית משמעה ששיעור מבני מגדר אחד העוסקים במקצוע מסוים, גבוה או נמוך באופן משמעותי ביחס לשיעור השתתפותו של מגדר זה בכוח העבודה הכללי.
רק מיעוט קטן של מקצועות הם מאוזנים, כלומר מתקיים בהם שיעור דומה של גברים ונשים.
במרביתם נמצא רוב נשי ניכר או רוב גברי ניכר.
מקצועות בעלי רוב נשי ניכר קרויים "מקצועות נשיים" (מקצועות של "צווארון ורוד"), ונכללים בהם מקצועות כגון הוראה וסיעוד, ומקצועות בעלי רוב גברי ניכר קרויים "מקצועות גבריים", ונכללים בהם מקצועות כגון ניהול והנדסה.
הפרדה (סגרגציה) כזאת למקצועות ועיסוקים מכונה סגרגציה אופקית, ואילו הפרדה המביאה לאי שוויון בחלוקה לדרגים מכונה סגרגציה אנכית.
במקצועות שונים נמצא כי הנשים מאכלסות את הדרגים הנמוכים בעוד שהדרגים העליונים מתאפיינים ברוב גברי.
המגבלה על קידומן של נשים לדרגים העליונים מכונה תקרת הזכוכית ואילו קידומם המהיר של גברים במקצועות נשיים מכונה מעלית הזכוכית.
בדיקת הדינמיקה של הסגרגציה לאורך זמן, מראה שתי תופעות שעל פני השטח נראות כסותרות: התופעה הראשונה היא שינויים בסגרגציה על פי מין – מקצועות בעלי רוב גברי קולטים נשים ועוברים "פמיניזציה" עד שהם הופכים ל"נשיים", כפי שאירע במקצועות הפקידות וההוראה, למשל.
לעתים רחוקות מתרחש תהליך הפוך – סגרגציה בכוון השני: כניסת גברים למקצוע נשי.
כך קרה למשל בתחומים הפרא-רפואיים כגון פיזיותרפיה.
התופעה השנייה, הסותרת את הראשונה, היא העובדה שההפרדה בין גברים לנשים במקצועות השונים נותרת בעינה.
גם באותו המקצוע גברים ונשים אינם ממלאים אותם תפקידים, הם נמצאים בנישות תעסוקתיות שונות.
תופעה זו מכונה "גטואיזציה".
תופעות אלו מסבירות את הדינמיות של תופעת הסגרגציה: לצד שמירה על רמת הפרדה גבוהה ישנם מקצועות שנראה כאילו הם עוברים דה-סגרגציה (ביטול הסגרגציה) ומתאזנים, אך למעשה הם עברו לרה-סגרגציה (- הפרדה מחדש) ונותרו מופרדים בכיוון ההפוך.
מקצועות אלה הפכו מגבריים לנשיים, ובמקומם הפכו מקצועות אחרים, חדשים בחלקם, מופרדים ו"גבריים".
במקביל נולדו מקצועות חדשים "נשיים".
לתופעות אלה נודעות מספר השלכות הפוגעות במעמד האישה בעולם העבודה.
הן מצמצמות את אפשרויות הבחירה הממשיות הפתוחות בפני נשים ומהוות גורם ראשון במעלה להבדלים בשכר ובהזדמנויות קידום בין המינים.
סגרגציה על פי מין מצמצמת את שדה הברירה המקצועי (הוולונטרי).
כאשר רוב העוסקים בעיסוק מסוים הם בני מין אחד, מוטבעת עליו במרצת הזמן "תווית מין" המקנה לו זהות של עיסוק המתאים לבני מין ספציפי ובלתי מתאים לכאורה לבני המין השני.
ל"תווית המין" יש חלק חשוב בדימויו החברתי של העיסוק והיא משפיעה על התנהגותם של דורשי עבודה ומעבידים כאחד.
מיעוט נשים בענף ההנדסה לדוגמה, משווה לו דימוי או מתייג אותו כמקצוע בלתי הולם לנשים ומרתיע את רובן מלבחור בתחום זה או אפילו להביאו בחשבון כבחירה אפשרית.
ואם בוחרים במקצוע הנחשב "בלתי מתאים" כגון, אישה העוסקת במכונאות או גבר הבוחר לעבוד כ"גננת", הרי משלמים על זה את המחיר – הסביבה החברתית גורמת לעתים תכופות לאדם שעשה את הבחירה לחוש כ"חריג/ה", הוא או היא ניצבים באופן תמידי בפני הצורך להוכיח שעל אף בחירתם המקצועית, נשיותן או גבריותם אינה מוטלת בספק וזהותם המינית אינה פוגעת במיומנותם המקצועית ולהפך.
חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו-1996, מנסה להתמודד עם הפרדת עיסוקים מגדרית בקובעו: "עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעביד באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך" ומציין כי "יראו עבודה כשוות ערך לחברתה, אף אם הן אינן אותן עבודות או עבודות השוות בעיקרן זו לזו, אם הן בעלות משקל שווה, בין היתר מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות והאחריות הנדרשים לביצוען ומבחינת התנאים הסביבתיים שבהם הן מבוצעות.
"
נלקח מויקיפדיה