כל מה שרצית לדעת על הפרעה נפשית:
הפרעה נפשית (ידועה בסיווג ICD-10 של ארגון הבריאות העולמי כ"הפרעה נפשית והתנהגותית" ; מונחים אחרים בשימוש הם הפרעה פסיכיאטרית (באנגלית: Mental disorder או Psychiatric Disorder), ובחלק מהמקרים – מחלת נפש או "מחלה נפשית" (באנגלית: Mental Illness) היא ליקוי בריאותי בתחום ההתנהגות וההרגשה הנפשית המתבטאת בדפוס התנהגותי או חשיבתי, שונה מהנורמה והגורם למצוקה משמעותית או לפגיעה משמעותית בתפקוד.
בתחום הפסיכולוגיה הקלינית והפסיכיאטריה משמש המונח בסיווג התנהגויות על ציר בין נורמאליות לבין אבנורמליות לצורך איבחון וטיפול.
קשת רחבה של התנהגויות סוּוגו על ידי הפסיכולוגיה כאבנורמליות (סוטות מן הנורמה).
סיווג זה השתנה עם השנים, וייתכנו בו הבדלים בין תרבויות.
העיסוק בנושא בעייתי במיוחד, שכן הוא טעון משמעויות במגוון תחומים, משמעויות הנושאות עימן השלכות רפואיות, חברתיות, פוליטיות, מוסריות, דתיות ועוד.
הסיווג להפרעות נפשיות הנפוץ בקרב מרבית העוסקים במקצועות בריאות הנפש בארצות-הברית הוא הגרסה הרביעית של ה DSM של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית.
בשנת 2013, הוצאה לאור גרסה חדשה של סיווג זה – DSM-5.
ההפרעות הנפשיות יכולות להיות בדרגות חומרה שונות: קלות, בינוניות, חמורות, זמניות או כרוניות.
בשפה המדוברת, המונח הישן והצר "מחלת נפש" או "מחלת רוח" מתייחס בעיקר למקרים חמורים של הפרעה נפשית, לרוב כשמתלווים תסמינים פסיכוטיים.
בישראל המונח "חולה נפש" ו"מחלת נפש" מופיע בחוקי המדינה.
המונחים המשפטיים "חולה נפש" ו"מחלת נפש" צרים במובנם ומתייחסים למצב פסיכוטי בחוק הטיפול בחולי נפש, האחרון בשנת 1991, ובחוק העונשין ("מחלה שפגעה ברוחו" של אדם).
מושג רחב יותר של "נכי נפש" מופיע ב"חוק לשיקום נכי הנפש בקהילה" משנת 2000.
.
המושגים "טירוף הדעת","בלתי שפוי בדעתו", המתייחסים למצבים פסיכוטיים או פגיעות נפשיות חמורות אחרות, מופיעים בישראל במסמכים של מוסדות ממשלה וחברות ביטוח.