כל מה שרצית לדעת על הצורה המקובלת (אופרה):
הצורה המקובלת (באיטלקית: Solita forma) הוא מונח, שמשמש חוקרי מוזיקה בדברם על העיצוב הצורני של סצנות באופרה איטלקית של המאה ה-19, החל בתקופת הבל קאנטו של וינצ'נצו בליני וג'ואקינו רוסיני וכלה באופרות המאוחרות של ג'וזפה ורדי.
אפשר לכנות צורה זו בשם "דואט גדול" והיא מהווה מסגרת כללית של טיפוסי סצנות מלודרמטיות, בעיקר דואטים.
‏
הסצנה מתקדמת בהדרגה מרגע פתיחה לירי סטטי אל פינאלה דרך כמה טמפי מוזיקליים סטנדראטיים וקטעים קבועים, תוך הוספה הדרגתית של דמויות וסיבוך או פתרון של מורכבות בעלילה.
הואיל ומלחינים כתבו אופרות תוך פרקי זמן קצרים, הצורה המתוקננת של סצנות הבטיחה משך זמן בדוק למבנה הדרמטי והמוזיקלי.
מקור המונח "סוליטה פורמה" – "צורה מקובלת" – במחקר ביקורתי מאת אברמו באזווי.
‏

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות להצורה המקובלת (אופרה):
•ויקיפדיה: עריכה – מוזיקה
•מבנים מוזיקליים
•אופרה