כל מה שרצית לדעת על הקונגרס הציוני העולמי השלישי:
הקונגרס הציוני השלישי של הקונגרס הציוני העולמי, התקיים בבזל בימים 15 – 18 באוגוסט 1899.
בראש הקונגרס ישב מנהיג התנועה הציונית ד"ר בנימין זאב הרצל.
השתתפו בו, בין השאר, נחמן סירקין, חיים ויצמן ויהודה ליב מוצקין.
נבחר "ועד פועל" שחבריו היו י' יאסינובסקי, זאב טיומקין, פרופ' עמנואל מנדלשטאם, ד"ר יחיאל צ'לנוב, מנחם אוסישקין, פרופ' צבי בלקובסקי, הרב שמואל יעקב רבינוביץ, ד"ר שלמה בנדרסקי, ד"ר צבי ברוק, אביגדור יעקובסון, ד"ר ישראל ילסקי וד"ר י' ברנשטיין-כהן.
המשלחת הציונית לארץ ישראל (מימין לשמאל: יוסף זיידנר, משה שנירר, בנימין זאב הרצל, דוד וולפסון ומקס בודנהיימר), 1898
עד לקונגרס השלישי נפגשה משלחת ציונית ובראשה בנימין זאב הרצל, עם קיסר גרמניה וילהלם השני, ועם הסולטאן העות'מאני באיסטנבול.
ונערך ביקור המשלחת הציונית בארץ ישראל.
מאמצים אלו לא נשאו פרי מדיני מעשי, אבל היו בעלי משמעות רבה למעמדה הבינלאומי של התנועה הציונית.
דיוני הקונגרס עסקו במוסדות וארגונים של התנועה הציונית, אשר הוחל בהקמתם בשני הקונגרסים הראשונים, בהם:
הוכן תקנון ההסתדרות הציונית.
אוצר התיישבות היהודים – הבנק של התנועה הציונית.
הוחלט כי כספיו יושקעו אך ורק בארץ ישראל ובסוריה.
הקמת אוניברסיטה עברית בארץ ישראל.
הצירים דנו רבות על ענייני התרבות העברית החדשה ועל מקומה של הדת היהודית בחברה החדשה שתתכונן בארץ ישראל.
אולם הרצל ביקש למקד את הדיונים של הקונגרס בהישגי התנועה הציונית בזירה המדינית בין הקונגרסים.
ציוני רוסיה היו רוב הפעילים בקונגרס ומוסדותיו.
הם הודיעו על היקף תרומתם הפיננסית לתנועה הציונית: "מ-300,000 מניות הבנק נאספו 200,000 אצלנו; אנו מונים 818 אגודות ב-617 ערים לעומת 373 אשתקד".
נלקח מויקיפדיה