כל מה שרצית לדעת על הרייט טיילור מיל:
הרייט טיילור מיל (באנגלית: Harriet Taylor Mill; 8 באוקטובר 1807 – 3 בנובמבר 1858) הייתה פילוסופית בריטית ופעילה פמיניסטית מוקדמת.
היא הייתה בין החברות הראשונות באגודת קנסינגטון שפירסמה את העצומה הראשונה הקוראת למתן זכות הצבעה לנשים.
טיילור גם לקחה חלק בקריאה לאפשר לנשים לקחת חלק בממשל הציבורי, ובפועל שימשה גם כחברה במועצה החינוכית של לונדון.
כמות הכתבים שהותירה אחריה אינה גדולה, אך השפעתה על בעלה, ג'ון סטיוארט מיל הייתה רבה וניכרת.
מיל נחשב לאחד הפילוסופים הבולטים בתחום מדע המדינה ולמנסח רהוט של עקרונות ליברלים המקובלים כחלק מן הדוקטרינה של הדמוקרטיה הליברלית הנהוגה בימינו.
על פי הודאתו של מיל עצמו בספרו "על החירות" אותו הקדיש לזכרה, הייתה השפעתה של הרייט טיילור מיל על כתיבתו של ג'ון סטיוארט מיל כה גדולה, עד ש"ספר זה יכול להחשב שלה באותה מידה שהוא שלי".
הרייט טיילור מיל נולדה בשנת 1807 כ"הרייט הרדי", ונישאה לבעלה הראשון, ג'ון טיילור, בשנת 1826, בהיותה בת שמונה עשרה.
הזוג הביא לעולם שלושה ילדים: הרברט, אלג'רנון והלן.
ג'ון והרייט טיילור הפכו לפעילים בכנסייה האוניטרית ופיתחו דעות רדיקליות בשדה הפוליטיקה.
הם הפכו לידידיו של הכומר האוניטרי ויליאם פוקס, שהיה בין התומכים המוקדמים בזכות ההצבעה לנשים.
פעילותם הרדיקלית הביאה למפגש, בשנת 1830 בינם ובין הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל.
טיילור נמשכה למיל, שהיה הגבר הראשון שהכירה שהתייחס אליה כשווה מבחינה אינטלקטואלית.
מיל התרשם מטיילור וביקש ממנה לקרוא ולהעיר את הערותיה על הספר שאותו כתב באותה העת.
השניים הפכו לידידים טובים, ונראה כי החלו במערכת יחסים רומנטית בעודה נשואה לטיילור.
בשנת 1833 התגוררה הרייט טיילור בנפרד מבעלה, וגידלה את בתה בעוד שבעלה מגדל את שני הבנים.
במהלך השנים הבאות עמדו הרייט טיילור וג'ון סטיוארט מיל בקשרים אינטלקטואליים שכללו החלפת דעות פומבית בנושאים כנישואים וזכויות הנשים.
המאמרים שנותרו מראים כי דעותיה של טיילור היו רדיקליות יותר משל מיל.
טיילור נמשכה לאידאולוגיה הסוציאליסטית שקידם רוברט אואן בספרים כגון "פיתוח האופי" (1813) או "ראייה חדשה של החברה" (1814).
במאמריה הייתה טיילור ביקורתית במיוחד בכל הנוגע לתלותן הכלכלית של הנשים בגברים, והשפעתה השלילית של תלות זו.
פרט למספר מאמרים בירחון האוניטרי "Monthly Repository" (הגנזך החודשי), לא פירסמה טיילור בימי חייה כתבים רבים.
עם זאת, היא קראה והעירה את כל החומר שפרסם ג'ון סטיוארט מיל.
באוטוביוגרפיה שלו טוען מיל שהוא והרייט היו הכותבים במשותף של רוב הכתבים שיצאו בתקופה זו בשמו, עד כדי כך ש"כאשר שני אנשים שותפים לאותם המחשבות והדעות באופן מוחלט, השאלה מי מהם מחזיק בעט היא חסרת חשיבות".
ג'ון טיילור מת בשנת 1849, והותיר את ג'ון סטיוארט מיל והרייט טיילור חופשיים לממש את יחסיהם.
הזוג חיכה שנתיים, ובשנת 1851, לאחר מערכת יחסים הדוקה בת 21 שנה, נישאו.
טיילור היססה לתת פומבי למה שהיה ידוע ומקובל מזה שנים באשר ליחסיה עם מיל, וכן מנעו ממנה דעותיה הרדיקליות באשר למוסד הנישואים, להם היה מיל שותף, את הרצון לשוב ולהיכנס לקשר זה.
לאחר נישואיהם כתבה טיילור מספר מאמרים בשמו של מיל, לרבות מאמר העוסק בזכות ההצבעה של הנשים.
מאמר זה משתמש בנימוקים רבים שהופיעו לאחר מכן בספר "שיעבוד הנשים" שפרסם ג'ון סטיוארט מיל בשנת 1869, כעשר שנים לאחר מותה של הרייט, אך מיל התעקש כי בניגוד ליצירותיהם המשותפות, דווקא "שיעבוד הנשים" הוא פרי עבודתו ללא שותפים.
בשנותיה האחרונות גילתה הרייט כי היא ובעלה נגועים בשחפת, שהייתה אז מחלה כרונית, ללא מרפא.
משנת 1854 בילו השניים זמן רב בטיולים באירופה.
השניים עבדו על יצירתו של מיל "על החירות" במשך החודשים האחרונים לחייה, כאשר באופן פתאומי מתה הרייט באביניון מגודש בראות, ב-3 בנובמבר 1858.
כאשר יצא הספר "על החירות", בשנה שלאחר מותה של הרייט, הקדים לו מיל הקדשה לזכרה של הרייט, ובה כתב: "אילו יכולתי לגלות לעולם רק מחצית מן המחשבות הגדולות והרגשות הנעלים הטמונים בקברה, הייתי מביא לו תועלת רבה יותר מכל מה שעשוי להתקבל מכל מה שאוכל אני לכתוב, ללא הדחף והסיוע של חכמתה, שאין לה מתחרה" (תרגום: עפר קובר).
לאחר מותה של הרייט סייעה בתה הלן למיל בכתיבת כתביו, ובמיוחד "שיעבוד הנשים".