כל מה שרצית לדעת על הרשימה המתקדמת לשלום:
הרשימה המתקדמת לשלום (בערבית: قائمة التقدمية للسلام) הייתה מפלגה ערבית-יהודית רדיקלית שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה על ידי מיזוג בין תנועת "אלטרנטיבה" היהודית (שהוקמה ב-1983 על ידי פורשים משל"י בראשותם של מתי פלד, יעקב ארנון, אורי אבנרי וחיים ברעם), "התנועה המתקדמת" מנצרת (שחבריה פרשו מ"החזית הדמוקרטית", שהביאה לבחירתו של תופיק זיאד לראשות העיר, ב-1981, וגרפו הצלחה בריצה עצמאית בבחירות לרשות המקומית בנצרת ב-1983), ועוד כמה חוגים שונים (ביניהם "אל אנצאר" מאום אל-פחם, שפרשה מבני הכפר, ומצפן, שחברה חיים הנגבי היה למזכיר המפלגה) ויחידים נוספים.
המפלגה דגלה בזכות ההגדרה העצמית של שני העמים, שוויון אזרחי מלא לערביי ישראל, נסיגה של צה"ל מלבנון, והכרה באש"ף כנציגו של הפלסטינים.
ערב הבחירות לכנסת ה-11, נפסלה הרשימה מלרוץ לכנסת על ידי ועדת הבחירות המרכזית, יחד עם רשימת כך של מאיר כהנא, בטענה כי "רשימה זו דוגלת בעקרונות המסכנים את שלמותה וקיומה של מדינת ישראל, ושמירת יחודה כמדינה יהודית".
העניין הובא בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, בע"ב 2/84, ניימן נ.
יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת עשרה פ"ד לט (2) 225.
הרכב מורחב של חמישה שופטים: הנשיא מאיר שמגר, אהרן ברק, מרים בן פורת, מנחם אלון ומשה בייסקי, ישב על המדוכה, הפך את החלטת ועדת הבחירות על פיה, והתיר לרשימה לרוץ לכנסת.
הרשימה זכתה בשני מנדטים, וכיהנו מטעמה בכנסת חברי הכנסת מוחמד מיעארי (שהיה ממקימי ופעילי תנועת אל ארד, שעניינה נדון בפסק דין ירדור בשנת 1965) והאלוף במיל.
מתי פלד.
בשנת 1988, ערב הבחירות לכנסת השתים עשרה, שוב עלה עניינה של הרשימה לדיון בפס"ד בן שלום, אך גם שם התיר בית המשפט את השתתפות הרשימה בבחירות.
הרשימה קיבלה 33,695 קולות והפעם זכתה רק במנדט אחד, וכיהן מטעמה בכנסת מוחמד מיעארי.
במלחמת המפרץ תמכה המפלגה בעיראק, מה שהביא לפרישת החברים היהודים ממנה ולהפיכתה למפלגה לאומית ערבית.
בבחירות לכנסת ה-13 בשנת 1992 רצה הרשימה בשלישית, אך הפעם כרשימה עם נציגים ערבים בלבד.
הרשימה לא עברה את אחוז החסימה ובחרה שלא להתמודד בבחירות לכנסת ה-14 בשנת 1996.
באותה שנה פרש פלג בראשות מוחמד מיעארי והצטרף למפלגת בל"ד.